לצלילי חלילו של הקוסם מבלפור, המערכת הפוליטית צועדת שמאל־ימין־ימין קיצוני. תוכנית ההתכנסות של הגושים הפוליטיים הבשילה עם נעילת הרשימות שיתמודדו בבחירות הקרובות. באגף הימני הוקמה הרשימה המשותפת החדשה. מפלגתם של האולטרה־ימנים. אין ימינה מהם. לצדם, על קו הזינוק, מתייצב הימין החדש של בנט ושקד, המגישים תפריט פוליטי המזכיר את הליכוד הישן, רק עם לוק מעודכן. כעת הם משוחררים מנערי הגבעות, שהתקבצו תחת הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ’. 
מפלגת הימין החדש היא רק תחנת ביניים בדרך לחזרתם של בנט ושקד לליכוד - ומשם אל לשכת ראש הממשלה. זו אינה מפלגה אמיתית אלא מעבורת פוליטית. יעידו על כך חברי הבית היהודי שהופתעו מהתרגיל שהוביל הצמד־חמד הזה, שנטש, בלי להביט לאחור, את ספינת האם, מותיר אחריו חובות ומשבר מנהיגות. מדובר בשני פוליטיקאים מנועי כניסה לליכוד החותרים להגיע לצמרת. המאמץ המאולץ לבדל את עצמם מהליכוד גובל בגניבת דעת. זו אותה הגברת בשינוי אדרת.

בנט ושקד מדלגים מתחנה לתחנה. הימין החדש זו תחנה שלישית ולא יעד סופי. ב־2012, עם הרב אביחי רונצקי ז”ל, הקימו את מפלגת הישראלים שמטרתה החזרת הציונות למרכז, קידום התוכנית המדינית של בנט והידברות בין דתיים וחילונים. כיבוש צמרת המפד”ל היה סוג של הזדמנות פוליטית, מפגש של אינטרסים בין ההייטקיסט למפלגה ששאפה להתחדש ולהתעדכן. המפלגה הדתית־לאומית שימשה פלטפורמה מוכנה, עם מנגנון מפלגתי מתפקד וקהל בוחרים נאמן. בנט נפטר מהשם הישן שכלל את המילים “מפלגה דתית”, מיתג אותה מחדש בשם הבית היהודי, וכשהפסיקה להניב דיבידנד פוליטי נטש אותה בהתנתקות חד־צדדית.
צריך לומר את האמת: אף שהצעידו את הבית היהודי להישג פוליטי, בנט ושקד לא התקבלו כמנהיגים טבעיים של המחנה. שבט חובשי הכיפות הסרוגות לא ראה בהם מנהיגים אותנטיים. כשהנציגים החרד”ליים חתרו בכל הכוח נגד מתווה הכותל שהוביל, הבין בנט שהבית היהודי סיימה את תפקידה מבחינתו. הגיע הזמן לעבור דירה.
כל מי שעולה על המעבורת של הימין החדש, צריך לקחת בחשבון שמדובר במסע קצר מועד. אין אופק פוליטי זולת איחוד עם הליכוד. לא לחינם אמר ח”כ דוד ביטן כי אם תתמודד בליכוד, שקד עשויה להגיע למקום הראשון ברשימה לכנסת. זו הייתה משאלת לב ודרך להכשיר את הלבבות. גם אם לא את לבו של ראש הממשלה. יש לא מעט ליכודניקים שהיו שמחים לראות את שקד הכריזמטית ברשימת הליכוד כבר בכנסת הזאת. הם יאלצו לחכות כנראה לכנסת הבאה. בעידן שאחרי נתניהו זה יהיה הרבה יותר פשוט. 
ועוד הערה אחת: כל המסע הפוליטי של בנט ושקד נובע מהסכסוך עם משפחת נתניהו, שהחל כשהשניים ניהלו את לשכתו של נתניהו כראש האופוזיציה. מאז הפכו שניהם, יחד וכל אחד לחוד, לפרסונה נון־גרטה. הגיע הזמן שיספרו לציבור מה מקור העוינות העזה כלפיהם ברחוב בלפור. 
בעבר הם פיזרו רמזים על מה שהתחולל בלשכה באמצע העשור הקודם. בנט, שמגלה עכשיו סלחנות פרגמטית כלפי המתקפה האישית של נתניהו נגדו, נגד רעייתו ונגד אביו, כינה אז את יחסיו עם שרה נתניהו “קורס טרור”. מאז גם הוא וגם שקד מסרבים לחשוף עוד טפח על האקלים שבו ראש הממשלה מקבל החלטות. במובן הזה הם בוגדים באמון הציבור. אם יש בידיהם מידע רלוונטי, חובה עליהם לספר וזכות הציבור לדעת. במסע הדילוגים הפוליטי של השניים צריך לדרוש מהם לגלות אומץ ציבורי, גם במחיר פוליטי.