ברוכים הבאים לבית הקפה שתמיד מלא. מלא באנשים יפים ועשירים, זאת אומרת. כאן מנשנשים כל הסלבס שמתגוררים במגדלים למעלה - בר רפאלי, אייל גולן, כאלה. ״בראון״ הוא מקום קדוש על מנת לראות ולהיראות. אם אתם פה, סביר להניח שלפני שירדתם למטה שמתם שכבת מייק-אפ עבה במיוחד, ויש סיכוי לא רע שיש לכם פלוס בחשבון הבנק.
האווירה בו מקסימה. קצת צפוף וניתן לשמוע על מי מרכלים בשולחן ליד (דווקא מעניין לשבת ליד רענן שקד וורד ריבלין), אבל הרוח השורה מעל דווקא נעימה, וריח מתוק של קונדיטוריית עילית נישא באוויר. אפשר לבוז לאוכלוסייה הנהנתנית כאן, אבל תכל׳ס, היינו שמחים להיות במקומם.
למרות לוקיישן הזהב, המחירים כאן יקרים יותר מאשר במקומות עממיים אחרים רק במעט. מוזלי ב-38 שקל, שקשוקה ב-44 שקל וקיש אישי עם סלט ב-36 שקל בלבד. ארוחת הבוקר הסטנדרטית אומנם יקרה (60 שקל), אבל נשמעה לנו מבטיחה. לצערנו, היא לא מקיימת: היא פשוט בינונית לתפארת. שתי ביצים, מעט (מדי) מטבלים, סלט טונה קטנטן ומיץ סחוט. זה נחמד, אבל לעזאזל, איפה היתרון היחסי של ״בראון״ בתחום הקונדיטוריה והאפייה בא לידי ביטוי? מה עם קצת טוויסטים? מעט הפתעות?