"יש מכבי יש חברים" גרס  סרטון פרסומת לבירה "מכבי", אי שם לפני עשרים שנה ומעלה. אלא שספק אם מכבי חשבה אי פעם שתמצא חברים דווקא במחוזות של מי שבדרך כלל נמנעים מבירות לאגר זהובות ומרעננות: פורום "בירה אחת ליום" שנולד באמצע משבר קורונה. מיד נשוב לפורום, לטעימה ולבירה הישראלית הלא מוערכת מספיק, אבל קודם כל קצת על מכבי.

מופע שנות השבעים: בירה בינלאומית 
בתחילת דרכה שווקה הבירה הזאת דווקא כ"הצלחה בינלאומית": אי שם בשנות השבעים, כשהחלו ראשוני הישראלים לטוס לחו"ל, נחשב מיתוג בינלאומי לחוד החנית. מכבי שווקה בבקבוקים שמנמנים בעלי צוואר קצר, כמו חלק גדול מהבירות בבלגיה, והחצינה על התווית מדליות בינלאומיות שבהן זכתה. בהמשך הועם זוהרה: מי שהמיתוג הבינלאומי חשוב לו, נהה אחרי בירות מיובאות ומי שרצה להישאר נאמן למקור ולמקום, דבק באחות הכהה יותר של אותו יצרן: גולדסטאר.

היפסטר, יש לך קצף על השפם  
באופן מפתיע המשיכה מכבי, גם ללא תמיכה שיווקית ופרסומית, להימכר באחוזים יפים, בעיקר בקרב קהל מבוגר שזכר לה את חסד נעוריה. בשנים האחרונות חלה תזוזה של המותג לעבר הקהל הצעיר – או ליתר דיוק, של הקהל הצעיר לכיוונו: הבירה הוותיקה אומצה במעין "הפוך על הפוך" דווקא בידי המכונים "היפסטרים" – והתגובה, מתוך זיהוי הפוטנציאל, הייתה תמיכה באירועי תרבות אלטרנטיביים: מתערוכות קומיקס ועד להשקה של סקייטבורדים מאוירים ביד אמן. זאת ועוד: המהלך הושלם עם השקת "מכבי 7.9%" שבניגוד למותג אחר של אותו יצרן, "גולדסטאר סלואו ברו" לא הסתירה את הרצון להתחרות בשוק הבירות החזקות, המפותח מאוד בישראל, מאחורי בשורת איכות, אלא שידרה מקסימום אפקט (אלכוהולי) במינימום כסף. בירה מכבי "הרגילה", הגם שהחלה להימכר פה ושם בברזים, נחשבה למוצר שאינו מעיד על אנינות הטעם של לוגמיו. הייתה רק בעיה אחת עם הדימוי הזה: הוא היה מופרך.

בירה מכבי  (צילום: מוטי פישביין)בירה מכבי (צילום: מוטי פישביין)
 
בפינה הימנית: איכות, בפינה השמאלית: דימוי 
בימים כתיקונם, הגישור על הפער בין התדמית לאיכות, מתבצע בברים, על ידי מובילי הדעה (הברמנים) שמציעים ללקוחותיהם בירה מסוימת, רק שבימים שבהם בר פתוח הוא זיכרון עמום, יש צורך בפתרון יצירתי יותר – וזה הגיע מהמקור הכי לא צפוי. הקהילה הדיגיטלית "בירה אחת ביום" שנוסדה בליווי אחד ממומחי הבירה המוכרים בישראל, שחר הרץ ("ביר אנד ביונד", מרכז לתרבות בירה) וקיבצה את חובבי הבירות הכבדים, המכונים "ביר גיקס". הם שולטים בסגנונות השונים, מכירים יצרנים שאפילו אימא שלהם לא יודעת שהם מבשלים בירה, ובאופן כללי מעדיפים את הבירות שלהם כמה שיותר מעניינות ואיכותיות.   

 והשופט עיוור 
מנהלי המותג 'מכבי' לקחו סיכון גדול כשהכניסו את הבירה לטעימה עיוורת שקיים הפורום בהשתתפות עשרות טועמים: כל טועם קיבל ארבעה בקבוקי בירה שנבדלו זה מזה רק במספר ובצבע הפקק והטעימה התקיימה ב"זום" כשכל משתתף מנקד את הבירות לפי העדפתו, תוך כדי דיון רב משתתפים. התוצאות היכו בתדהמה אפילו את הטועמים עצמם: לא רק שמכבי דורגה ראשונה, הסופרלטיבים שהורעפו עליה הוכיחו שלפעמים הדימוי חזק מהטעם, שכן ספק גדול אם מרבית המשתתפים היו טורחים אפילו לחלוץ פקק של בקבוק מכבי ממותג