תכירו, אדי ניומן
גיל: 58
מאחורי הבר: 28 שנים 
הפעם הראשונה ששתיתי: בערך בגיל 15
משקה מועדף: וויסקי בגלל אילוצים. יין וסאקה-בול תלוי בנסיבות. לא בוחל בקוטל חרקים. אבל קטנים. 
 
סיפורי לילה לא חסרים לי. אני בעיקר אוהב לספר סיפורים שקרו עם אנשים אמיתיים. אבל צריך לשאול אותם קודם אם הם מאשרים לספר אותם. נניח אותו ערב בטפאו, בשבוע הראשון שפתחנו את המסעדה, שבו אורחים הזמינו בר שלם לצ'ייסרים של אבסולוט מנדרין ובבוקר כשנעלמו להם 4000 ₪ מהארנק הם היו בטוחים ששדדו אותם. לכן  בחרתי דווקא בסיפור קצת אחר שקרה לי בלילה הזוי אחד שאני עדיין לא מצליח להשלים את פרטיו. בניגוד למצופה זה לא היה לילה שעמדתי בו מאחורי בר.

אדי ניומן מסנן פעמיים  (צילום: באדיבות המצולם)אדי ניומן מסנן פעמיים (צילום: באדיבות המצולם)

אני זוכר מעט מאד פרטים. רק יודע בוודאות שזה היה סנט פטריקס דיי לפני 6 או יותר שנים, ישבנו לשתות במלון, עם כמה חברים מהתעשייה. אחרי שסיימנו שם החלטנו שאנחנו ממשיכים את הלילה בסיור ברים. באיזה שהוא שלב אחד החברים סיפר שהוא מכיר מקום קטן בנג'ארה, שיש שם מישהו בשם שאול ברבי וכדאי לבדוק את המקום. 
 
נג'ארה נשמע לנו כמו אחלה מקום, אז הגענו בציפייה באמצע הלילה. בכניסה עמד בחור ענק. כן, זה היה שאול. מסתבר שאותו שאול לא רק מוציא את השתייה במקום, הוא גם זה שאחראי על האוכל, זה שאחראי על הכלים, וזה שאחראי על הקופה. באיזה שהוא שלב הבנתי שאם פתאום תתחיל להופיע שם להקה שאול הוא זה שיהיה גם המתופף.

הייתי בטוח שאני שיכור לגמרי ולא יודע מה קורה מסביבי כי בתוך החלום המוזר הזה מתיישב לידינו פתאום שאול ומתחיל לספר לנו סיפורי אלף לילה ולילה שלא יביישו עונה נוספת של "דאלאס". אני לא יותר מה גמעתי יותר בשקיקה את האלכוהול או את הסיפורים, כך או כך התעוררתי כמה שעות אחר כך בשיחים, מנסה לתהות אם זו היתה מציאות או חלום.
 
מצד שני, מה יש לי לעשות בשיחים? הפתרון הקל הוא לשאול את החברים שלי, שגם את שמם לא נציין כי צריך את רשותם, והם בוודאות זוכרים הרבה יותר ממני. במחשבה שנייה, זה היופי בזיכרונות המעומעמים של חיי הלילה, המציאות יכולה רק לקלקל את הפאן.