אחת התפיסות השגויות שהיו לי בעבר כלפי יינות רוזה הייתה כי מדובר ביין פחות איכותי מאחיו האדומים או הלבנים. אני אפילו זוכרת את עצמי אומרת בקול רם באירוע עיתונאים כלשהו: "אם רצו להגיע לצבע אדמדם למה לעצור בוורוד ולא ללכת ישר אל האדום?" מאז זרמו הרבה מים בנהר האלכוהול שבדמי, ולמדתי לא רק לאהוב את הרוזה היבש, אלא גם לאפסן במקרר כמה בקבוקים שאוכל לקחת לים כחלק מפק"ל הבנות הקבוע שלנו, שכולל, חוץ משלושה בקבוקי רוה גם צילייה ושתי כלבות. בפעמים האחרונות נדבקנו לרוזה של פלטר, קסטל ונטופה, בקבוק לכל אחת, אבל אנחנו מקפידות לגוון. 

רוזה 2017  יקב קסטל (צילום: יח''צ)רוזה 2017 יקב קסטל (צילום: יח''צ)
הגברת עם הבקבוק, תעברי צפונה 
רוזה הוא הכי יין של קיץ וחוף, אלא שלצערי, לחופים המוכרזים אסור להכניס בקבוקי שתייה שאינם מפלסטיק, והאלטרנטיבה שמספקות מסעדות החוף לוקה בחסר. למרות זאת, אני לא רואה את עצמי יושבת בים בלי יין קר וטעים, בטח לא כשיש 100 אחוז לחות בחוץ, וגל שני של קורונה במקומות הסגורים.
יין על החוף  (צילום: טליה לוין)יין על החוף (צילום: טליה לוין)
פעם ראשונה בים? קבלו טיפ של אלופות
כיצד מתחזקים יין בים תחת המגבלות? אנחנו נוסעות לחופים רחוקים ומבודדים שבהן אפשר לפתוח שולחן בשקט, הרחק מאנשים בכלל  ופקחים בפרט. את הקרח אנחנו קונות בשקיות שנכנסות לצידנית, בצירוף קרחונים יבשים שאנחנו מדביקות לבקבוקים עצמם בעזרת בד או דבק. את הקרח הרגיל שאפשר כמובן להוסיף לכוסו. זה, חתרני אני יודעת! אבל פעם מנהל השיווק של מואט ושנדו בכבודו ובעצמו זרק קוביית קרח לכוס השמפניה שלי. זה טריק לא רע מפעם לפעם, וחוץ מזה, אם הצרפתי מרשה לעצמו, כנראה שגם אני יכולה. לפעמים אני ממש משקיעה ונותנת לבקבוק "בוסט" קצר במקפיא כעשרים דקות לפני היציאה מהבית. הכוסות יהיו תמיד מזכוכית וגם כמה מפלסטיק, למקרה של שבר, לצידנית אני זורקת שתי אריזות של משולשי גבינת מנצ'נגו, ואחרי שכל זה נגמר אני מתבאסת שלא הלכתי לחוף המוכרז בו עובר גם אדון "הלו ארטיק".
סדרת שיכרי פירות יער חדשים מיקב הבוטיק Pasck (צילום: ליאור משה)סדרת שיכרי פירות יער חדשים מיקב הבוטיק Pasck (צילום: ליאור משה)
לקחת פאסק זמן 
בשבוע שעבר פנה אליי דניאל גרין, מוסיקאי  שהוא גם יבואן של שיכר בשם pasek. השיכר שמיוצר ביקב משפחתי בעיירה "מאונט ורנון" בוושינגטון, מנוהל על ידי בני הזוג דייב וג'ודי פסקל וזוכה להצלחה בארה"ב. גרין, שזיהה את הפוטנציאל במהלך סיבוב הופעות עם הלהקה שלו בארה"ב, החליט שהוא עושה מעשה ומייבא אותו באופן בלעדי ארצה.

אל תקראו לו יין 
מכיוון שלא מדובר ביין כמו שאני מכירה אותו, אלא משיכר על בסיס פירות יער, הייתי קצת סקפטית. חששתי שהוא לא יעבור את מבחן הבנות, שמעדיפות את משקאות הקיץ שלהם לא מתוקים. כדי לא לחטוא בטעיית הציבור, לא אקרא לו יין, אלא אסווג אותו כשיכר מדליק, שבקירור מקסימלי יכול לחלוטין להיות משקה ים מהנה. את הבנות הוא עבר בהצלחה למרות שהן עדיין לא מוותרות על הרוזה . השיכר בעל 11 אחוזי אלכוהול, המתיקות שלו מאד מתונה (מזכיר קצת קוקטייל מעודן) וחייבים, אבל חייבים לשתות אותו קר. ההמלצה שלי למי שחובבות מתוק ללכת על שיכר אוכמניות. למי שמעדיפה את המתיקות שלה מתונה יותר – מומלץ ללכת על הפטל. כשמגיעים לסוף הבקבוק אפשר להרגיש בחתיכות הפרי, ואני מודה שבאופן אישי אהבתי את זה כמעט כמו שאני אוהבת לגרד את האורז השרוף מתחתית הסיר. אגב, כשאתן בים אל תשכחו פותחן! ומקדם הגנה, אלכוהול אולי עושה אותנו צעירות יותר, אבל השמש לצערי הרב לא.