אני מקווה שאיש מהקוראים לא יכעס אם אפתח סיפור מסע בין יקבים ברמת הגולן, במשפט שלא קשור ליין: זר לו ייקלע לרמת הגולן ישפשף את עיניו בתדהמה – האם כך נראה אזור ספר בישראל? חבל הארץ הצפוני-מזרחי עמוס לעייפה בתיירים. לשמחתי יצא לי לבקר כאן פעמיים בתוך שבועיים: בפעם הראשונה, תקופת בין-המצרים, פקדו את שבילי הגולן מי שנראו כאילו רק השמים הסגורים מנעו מהם חופשה שנתית בריביירה הקרואטית, אגם גארדה או היער השחור. הביקור השני, בימי בין-הזמנים, הציף את חבל הארץ הנפלא הזה במטיילים דתיים וחרדים. אני נזכר בסיסמה הוותיקה של ועד יישובי הגולן, בעת המאבק על עתידו, לפיה "הגולן הוא חלק בלתי נפרד מישראל". ובכן, בשיאו של קיץ 2020 ניתן לקבוע כי הגולן הפך לחלק בלתי נפרד מעם ישראל, על כל זרמיו וגווניו.

הנקודה השנייה, בטרם נצא למסע (אפשר כבר להתחיל בחימום) קשורה ליין, אבל לא לרמת הגולן: אחרי שנים של סטגנציה בצריכת היין לנפש בישראל, התחילו נתוני המכירות לזנק. אמנם רוב הענף מלקק עדיין את פצעי סגירת או האטת העבודה בעסקי הברים והמסעדות, אבל בכל הקשור לצריכה הביתית, מהבהבות טבלאות האקסל בירוק. נתונים רשמיים אמנם עדיין אין, אבל אין מנכ"ל או מנהל שיווק בענף היין שלא מדווח על עלייה במכירות בסופרמרקטים ובחנויות היין. ועם כל המידע המקדים הזה, הבה ונעלה לרמת הגולן – ועוד בטרם ניכנס בשערי היקב הראשון, אקרא לכם מכאן להתאזר בסבלנות: כבישי הצפון עמוסים לעייפה.

עדיקא - יקב אסף  (צילום: ניר קיפניס)עדיקא - יקב אסף (צילום: ניר קיפניס)

יקב אסף. עטופים ביין
התחנה הראשונה שלנו היא כפר היין קדם של יקב אסף. מדובר במתחם היין היחידי בישראל שמאפשר חוויית יין הוליסטית: ארבעת הבקתות במתחם סמוכות ליקב וחלקן צופות לכרמים, התשלום לאירוח כולל סיור ביקב, טעימת יינות משולבת בארוחת טאפאס במסעדה המשפחתית המעולה, "עדיקה" (המסעדה פתוחה גם למי שלא שוהים בכפר היין ומומלצת מאוד לארוחות בוקר וצהרים), מגש גבינות לחדרים, יין בחדר – וכן אפשרות ליהנות מהנחה ניכרת ממגוון יינות מתיישנים שמאוכסנים במקריי יין בחדרים, כך שחווית היין עוטפת אותך מכל עבר. מאחר שזו אינה ביקורת יין פר אקסלנס, לא אתעכב על היינות אלא רק אציין כי הפרנץ' קולומבר החדש של "אסף" הוא תרופה בדוקה לחום העולה בשעות אחר הצהרים מסלעי הבזלת.
יקב פלטר  (צילום: ניר קיפניס)יקב פלטר (צילום: ניר קיפניס)
יקב פלטר. הכי קרוב לסוריה
צפונה משם, בקיבוץ עין-זיון, שוכן יקב פלטר. בשנים האחרונות הפך היקב הזה לפופולרי במיוחד, בזכות עבודתם הנמרצת של האחים פלטר: טל, היינן, אשר על הייצור וניר אשר על השיווק. למעשה מדובר בשני יקבים: פלטר הלא-כשר ו- "מטר" הכשר – ואפילו זה לא מדויק, מפני שנוסף על שני אלה יש ליקב גם מזקקה שמפיקה וויסקי, ברנדי, עראק, ג'ין ואפילו תזקיק, אולי היחיד בעולם, שמופק מתמרי מג'הול. החוויה הקולינארית מתחלקת לשניים – אפשר ליהנות ממגוון גבינות מהמחלבה המשפחתית או ממטעמיהם של בשלנים ושפים מתחלפים שמציעים מגוון משתנה של מנות לצד יינות היקב(ים). אמנם לפני כשנתיים "זלגה" מלחמת האזרחים בסוריה אל היקב כשפגז תועה פגע ביקב הכשר, אבל מאז נשמר השקט בגזרה.
 
בכלל נדמה כי משהו טוב קורה לקיבוץ הזה שנודע בעבר בזכות אותו סנדל גומי (באייטיז לא היה ישראלי שלא נעל "זיווניות" בקיץ. רק אחרי סגירת המפעל הקיבוצי נטבע במקומו השם הגנרי "שקפקפים"): מעבר למגוון אפשרויות אירוח, קם בסמוך גם "כפר ריצה" שמארח קבוצות ריצה ללינה באוהלים בסגנון "גלמפינג", ובקיבוץ עצמו פועל גם יקב קטן יותר בשם "בהט", מפעל שוקולד ומאפייה מעולה (סגורה בימי א-ב) בשם "מטרלו". האירוח ביקב פלטר הוא בישיבה בחוץ או בתוך היקב (החלק הלא-כשר) ממש – והתחושה היא לא של ישיבה במסעדה אלא ממש חלק מחוויית ייצור היין, כשעובדי היקב מתרוצצים סביב בבגדי עבודה.
טעימת יין - יקב רמת הגולן  (צילום: ניר קיפניס)טעימת יין - יקב רמת הגולן (צילום: ניר קיפניס)

יקב רמת הגולן. יתרון הגודל
ביקרנו בשני יקבים: אסף הלא כשר, פלטר שאינו כשר אך מחזיק ביקב מטר הכשר – ועתה אל היקב שממנו יכולים ליהנות גם המקפידים על קלה כחמורה: יקב רמת הגולן. בתוך שטף מותגי היין שעוטף את הצרכן הישראלי, קל לשכוח עד כמה היקב הזה הוא בנצ'מארק של תעשיית היין הישראלית כולה. לשמחתי הותר לנו להצטרף לבציר בטרם נאספנו בחצר מרכז המבקרים של היקב. שטח רחב ומגוון פינות חמד מוצלות, מאפשר אירוח של משפחות וקבוצות בקפסולות מרוחקות זו מזו ובאוויר הפתוח. כאן עסקנו כבר בטעימת רוחב מקצועית של סדרת הדגל של היקב, "ירדן" וכן של ההטיות המיוחדות שלה, מ"סינגל ויניארד" ועד ל"קצרין". גם כאן לא אדרש לפרטי פרטים אלא רק אציין שהקו העובר כחוט השני בין היינות הוא יכולת ההתיישנות הכמעט-לא-ישראלית שלהם, לתשומת ליבם של כל מי שמחזיק במקרר יין. זה כמעט מובן  כשעוסקים ביינות אדומים בתכולת אלכוהול גבוהה (14.5% למשל), אבל כשטועמים רוזה (2019) מסדרת ירדן מתוך ידיעה שככל שהוא נעים לשתייה כבר עתה, הוא יהיה טוב עוד יותר בקיץ הבא – קשה שלא להתפעל מהתעוזה. עוד התפעלנו מהקברנה-פרנק, לא תמיד זן קל לאילוף, שחילץ ממני תגובה ספונטנית: "בא לי לטבול בפנים אנטרקוט כמו ביסקוויט בקפה", וכשטועמים לצד כל אלה "ירדן קצרין" שהושק לאחרונה מבציר 2016 – מצוין כבר עתה, אדיר בעוד 10-15 שנים, אי אפשר שלא לחשוב על כך שמדובר באחד הטוענים הרציניים לכתר היין הישראלי הטוב ביותר.

נדמה שאין גבול לאטרקציות שמציע הגולן בימים האלה של שלהי חופשת הקיץ, עבור מי שנמנעו בעל כורחם מחופשה בחו"ל וגם עבור מי שאוהבים לנפוש כאן בלי קשר, אבל לחובבי היין מדובר בלונה פארק של ממש, במיוחד אם מביאים בחשבון ששלוש ההמלצות האלה הן על קצה פקק השעם: לא רחוק מכאן, במושב אליעד, שוכן יקב "שאטו גולן" (לא כשר) המוערך – ובכיוון השני, יקב הר אודם (כשר) של משפחת אלפסי, אלא מול יער אלונים מקסים, גם הוא עם מרכז מבקרים נפלא ואפילו עכשיו מדובר רק ברשימה חלקית. אם כבר סימנתם "וי" על הנחלים, אם כבר טבלתם בכנרת, אם כבר עמדתם נרגשים מול אתרי הזיכרון והמורשת – מבתי כנסת עתיקים ועד אנדרטאות לזכרם של לוחמים בני זמננו, שהגולן משופע בהן, למרבה הצער – אפשר בהחלט לשלב בחופשה גם טעימת יין, באזור שהכי קרוב להיות "נאפה ואלי" הישראלי.