אני מודה, קל לי יותר לרכוש יינות ישראלים. מצד אחד, תעשיית היין הישראלית היא לא רק נפלאה, אלא כזו שאני חשה צורך לפרגן לה ולאנשיה. ובנוסף, הביקורים ביקבים במרחק נסיעה קצרה יחסית, הם תענוגות ששמורים לאנשים שגרים במדינת ישראל הקטנה. מצד שני, אנחנו בתקופת קורונה, חל"ת ושתייה מרובה, ויינות מיובאים טובים לא מפסיקים לקרוץ לי. ההזדמנות לרכוש יינות פרימיום במחירים נוחים, היא משהו שכל חובבת תקפוץ עליה.

בציר בכרם צרעה, הרי יהודה  (צילום: באדיבות היקב )בציר בכרם צרעה, הרי יהודה (צילום: באדיבות היקב )
עצור! מחסום לפניך  
אלא שעד היום עמד בפניי מחסום. מגוון היינות המיובאים הוא עצום, והניסיון לבחור ביניהם גורם לי להתייאש ולרכוש את המוכר והטוב. אם יש לי ארוחת ערב עם חברים, לא ארצה לעשות ניסיונות בבני אדם עם איזה יין איטלקי עלום שם רק כי הוא עולה פחות מחמישים שקלים. כשאחד מחבריי הטובים, חובב יינות מדופלם, הודיע שהוא מגיע בסוף השבוע, החלטתי לנטוש לערב אחד את יינות הרי יהודה הקבועים שלי,  ולקחת אותנו למחוזות רחוקים יותר. ניגשתי לאחת מחנויות היין, בלעתי את אגו כתבת האלכוהול וביקשתי עזרה. "אני מחפשת משהו שיהיה טעים כמו ולפוליצ'לה, מלא כמו 'הרי יהודה' של צרעה, אבל שיהיה פחות ממאה שקלים. אה, והוא חייב להיות אדום".

קצת כמו היורה 
"גיגל, קוט דה רון" היה היין הראשון שהכנסתי לשקית. בלנד פירותי של סירה, גרנאש, מורבדה, שלא יכולתי לטעום בחנות בגלל הקורונה אבל סמכתי על הציוריות של המוכר. הוא אמר שהיין מתאים לזמנים שבין סוף הקיץ לתחילת הסתיו. "היין האדום הראשון ששותים", קצת כמו היורה. אני מודה שהתיאור שלו גרם לי לרצות לשמור את הבקבוק הזה דווקא למפגש עם הבנות בפארק.יין אדום שמתאים לגשם הראשון למרות שעוד 27 מעלות בחוץ, נראה לי מושלם.

גיגל קוט דה רון  (צילום: טליה לוין)גיגל קוט דה רון (צילום: טליה לוין)
מוכר חמוד וסיפור מדליק 
הלכתי גם על מלבק CATENA. אבל לא המלבק הידוע שלהם אותו אני כבר מכירה. המוכר החמוד מאד הדליק אותי בסיפור על כרם אלטמירה, אחד הכרמים השווים ביותר במנדוזה ארגנטינה. 300 דונם, 1200 מטר מעל פני הים. בבקבוק הספציפי הזה לא מערבבים אותו עם מלבק מכרמים אחרים. הוא שמתחיל את המסע שלו במיכלי נירוסטה, משביח בחביות במשך שנה ומבלה עוד 10 חודשים בבקבוק.
מלבק קאטנה  (צילום: טליה לוין)מלבק קאטנה (צילום: טליה לוין)

מהסיפור הזה עולות שתי מסקנות ברורות:
1. הכל היה טעים, ואני ממש שמחה שפתחתי את הראש קצת.
2. לא להתבייש לבקש עזרה. גם אם אתן חושבות שאתן יודעות מה אתן רוצות, וגם אם אתן מבינות ביין. אין צורך לנסות להרשים אף אחד. אני מודה שלא הייתי מגיעה לבקבוק הזה (שעולה טיפה יותר מהמלבק הרגיל) אם לא הייתי מקבלת המלצה.

אז יצאתי עם שני בקבוקים שווים ביותר, ב-140 ₪. אני עדיין חושבת שהיקבים הישראלים צריכים לקבל אותנו כלקוחות וכקהל. אבל מידי פעם אפשר לקפוץ לחו"ל עם יין צרפתי, איטלקי או ארגנטינאי, לא יקרה כלום.