מירי, חברה שלי שגרה כבר כמעט שנתיים בניו יורק הגיעה לארץ לביקור. אחרי בידוד כהלכתו היא התפנתה לחגוג איתנו את החופשה הקצרה כמו שרק היא יודעת: עם  יין איכותי והרבה ממנו. אצל מירי אין חוכמות, היא אישה עם סטייל, היא תקנה את היינות הטובים ביותר, היא לא תסתכל על המחיר ולא תתפשר גם אם יש מבצע.

הרכבת התחתית בניו יורק (צילום: רויטרס)הרכבת התחתית בניו יורק (צילום: רויטרס)

הכללים
כשאנחנו יחד עם כל הבנות יש לנו כלל, קודם כל מתחילים עם היינות הטובים אלה שעולים 100 ₪ ומעלה, ואחר כך כשבלוטות הטעם כבר רדומות ושטופות בטוב אנחנו יכולות להרשות לעצמנו לקנח עם היינות הזולים יותר. את ה-3 ב-100 כמו שרותם זרקה באחד הערבים, אנחנו משאירות לים או סתם לפארק. אין לנו בעיה עם יינות פשוטים מהסופר, אבל כשיש ארבע בנות בחדר ושלושה בקבוקים צריך לדעת לתעדף אותם היטב. 

מלכת המוסקטו 
אין לנו בעיה לערבב לבן עם אדום, אבל כשאנחנו שותות רוזה אנחנו משום מה מקפידות לדבוק בו. עניין של טעם או סתם של הרגל. לפני כמה ימים היה כל כך חם בצהריים שהפה שלי ממש דרש רוזה, אז ירדנו על רוזה של קלו דה גת בכוסות פלסטיק. אני המלצתי, גלגלתי על הלשון את שם היקב "קלו דה גת" במבטא צרפתי למלצר והרגשתי כמו אוליגרך שמזמין את כל הבנות על חשבונו. כמובן שלא חידשתי להן כלום. מי אני בכלל? לפני המון שנים קראו לי בשכונה "מלכת המוסקטו".

עכשיו, כשהפכתי ל"אוטוריטת יין" עבור נשים, לא מהססות חברותיי החמודות להזכיר לי את עברי כמלכת המוסקטו, הילדה שהיתה משתכרת רק מהריח, שלא מהססת לפתוח יין חצי יבש ולשתות אותו כמו זיפ. אין ספק שאת כל יכולות השתייה שלי למדתי מהן. מירי נזכרה איך באחד האירועים החשובים ביותר, ערב הנובי גוד הקדוש אצלה, עמדתי בדלת עם בקבוק מוסקטו חצי יבש למרבה האימה. נזכרתי במוסקטו כי שתיתי אותו אחרי כמה שנים שלא נגעתי בו וכל הזיכרונות חזרו אליי. מוסקטו זה כיף של משקה למי שלא אוהבת יין ומתה על מתוק. אבל לא חייבים להתייחס אליו יותר מדי ברצינות. אני מודה באשמה. זה ממש בסדר.

כרמל סלקטד מוסקטו בעיצוב ינאי פרישר גוטמן  (צילום: יח''צ)כרמל סלקטד מוסקטו בעיצוב ינאי פרישר גוטמן (צילום: יח''צ)

בורדו איחוד 
הפעם לכבוד האיחוד החגיגי החלטתי שאני עומדת בדלת עם "שאטו אודילון הו מדוק 2016". תקשיבו לי בנות, זה היין שאתן צריכות לפתוח בדייט ספסל הבא שלכן, בסילבסטר אם לא מתחשק לכן משהו מבעבע, אם בא לכן לפנק את עצמכן באדום שווה וואליו פור מאני. בלנד צרפתי, יש בו משהו שלא מייבש את החיך. מבקרי היין יאמרו שהוא מאד "מאוזן", ומאוזן זו מילה שאני באופן אישי צריכה בתקופה הזו בחיי. גם ביין.

משהו ישראלי לסיום 
לפני כמה ימים הייתי בטעימה קטנה וסודית של יינות מבעבעים של יקב רמת הגולן, הכל התקיים לפי ההנחיות, היינו בטוחים כולם שזה הערב החופשי האחרון שלנו בשנה הזו לפני שמטילים עלינו עוצר לילי. לא יודעת לגבי השאר, אני לא הפסקתי לשתות. בין חתיכת גבינה לבקבוקי "ירדן" נתפסתי בפינו גרי פנטסטי מודל 2019, שתיתי כל כך הרבה שאפילו לא ידעתי שביטלו את העוצר רק למחרת. פינו גרי זה אחלה זן, קצת עוף שונה ומיוחד לחיך שרגיל לשרדונה, שהפך טרנדי כל כך בברים בעיר. אל תפספסו.

יקב רמת הגולן, ירדן, פינו גרי 2019 (צילום: טליה לוין)יקב רמת הגולן, ירדן, פינו גרי 2019 (צילום: טליה לוין)