מידי שנה מתקיים בפרברי ליון מירוץ בוז'ולה שגורר אליו 20 אלף רצים מכל רחבי העולם שגם במקרה אוהבים יין וזו דרכם לחגוג את אהבת הריצה יחד עם חגיגות הבוז'ולה שמתקיימות בכל נובמבר. הקונספט: אחרי שבוחרים מקצה, 10 ק"מ, חצי מרתון או מרתון מלא, מתחילים לרוץ ובכל עמדת שתייה, כמו בכל מירוץ, מחכות לרצים במקום כוסות מים, כוסיות יין בוז'ולה במטרה לשכר אותם במהלך המסלול.  

המסיבה הטובה בעולם 
כך או כך, אחרי שראיתי בשנה שעברה כמה מחברותיי רצות שיכורות בגשם במסיבה הכי טובה בעולם רציתי גם. התכנון היה להגיע למירוץ הבוזו'לה 2020, כן אני יודעת, אני משוגעת. אפילו התחלתי להתאמן למקצה של 10 ק"מ ברצינות. ואז הגיעה הקורונה, ידעתי שבוטלו כל המירוצים הבינלאומיים ועדיין כדי לא לאבד את המומנטום של הכושר ולו כדי להיות מוכנה להקפצה מהיום למחר במידה והעולם חוזר לקדמותו ואני אוכל להגשים את החלום, החלטתי להמשיך ולהקפיד לרוץ מידי שבת בבוקר במקום כלשהו בטבע.

רמת הנדיב. ריצה בטבע  (צילום: טליה לוין)רמת הנדיב. ריצה בטבע (צילום: טליה לוין)

הפתעה בקילומטר התשיעי 
האמת? לא ברור לי איך אף פעם לא חשבתי לשלב בעצמי ריצה ויין. ואז בשבת האחרונה זה קרה. אני חושבת שהדיבורים על סגר שלישי הצליחו לשבור אותי סופית, וכמסיבת פרידה מהטבע שאינו נמצא מתחת לבית במרחק קילומטר, החלטתי שאני אורזת שתי חברות, בקבוקי יין קטנים שנוכל להחזיק במהלך הריצה, ויעד עם אוריינטציה ייננית – רמת הנדיב ליד זיכרון -אזור שיש בו שפע מסלולי ריצה בטבע, פותחן שמוחזק היטב בחגורת הריצה ושקט נפשי לפחות עד שעם ישראל יגיע על צידניותיו. 

בשעה 8:00 בבוקר היינו כבר אחרי הקילומטר החמישי. היה קר כמו באירופה הקלאסית, והרוח הייתה בלתי אפשרית. פתחנו את הבקבוקים והתחלנו ללגום תוך כדי ריצה כאילו אנחנו בליון, כאילו אין סגר למחרת, כאילו לא אכלתי רק תמר וחצי וכוס קפה. אחת החברות נשברה באמצע, ואני צעקתי לה שמחר כולאים אותנו ואז מה אם היא לא אכלה כלום, באיזה שהוא מקום בעולם כבר חמש אחרי הצהריים. 

בקילומטר התשיעי זה כבר היה קשה מידי, ואז החלטתי שאני מגלה לבנות שהחבאתי בבגאז' של הרכב שקית מלאה גבינות שוות שקניתי באגתה – המעדנייה הכי שווה בעיר, כי בכל זאת צריך לאכול ארוחת בוקר מתישהו.

יקב ויתקין, מסע ישראלי אדום. וגבינות מאגתה  (צילום: טליה לוין)יקב ויתקין, מסע ישראלי אדום. וגבינות מאגתה (צילום: טליה לוין)

סוף המסע 
היין אמנם לא היה בוז'ולה, אבל בחרתי במיוחד את מסע ישראלי אדום של יקב ויתקין. אחד הבלנדים הנהדרים שאפשר לשתות על בטן ריקה בשמונה בבוקר ולא יוצרים שום חמיצות בפה או יובש. הוא מדויק, נפלא ומחמם את הלב בימים מעצבנים שכאלה. ומכיוון שהדרך היחידה שלנו בשבועיים שלושה הקרובים לצאת מחוץ לטווח ה 1000 מטרים היא כושר, ממליצה לכן להתאבזר בבקבוקי יין קטנים, נעלי ספורט ונקודה ירוקה בטבע. אחרי הכל, חופש זה סטייט אוף מינד.