לכל דבר טוב יש סוף, וגם השיוט הווירטואלי שלנו, בחיפוש אחר משקאות אלכוהוליים בארצות הסובבות את הים התיכון, מגיע לקיצו. עברנו כמה  שבועות אלכוהוליים מהנים, שעזרו לנו להשאיר לרגע את מוראות הקורונה מאחורינו, והיום פנינו מועדות לארצות צפון אפריקה. אז מה היה לנו כאן עד כה? 

התחלנו בלבנון עם מקור הערק, בקפריסין הסתובב לנו הראש עם זיווניה, בטורקיה פיזזנו עם ראקי ובמדינות הבלקן דגמנו כמה סוגי ראקיה. אוזו וציפורו הנעימו את זמננו ביוון וגרפה וסמבוקה ליוו אותנו באיטליה. עם קוניאק, קלבדוס ופסטיס חגגנו בצרפת, ובספרד חתמנו את החגיגות האירופאיות עם סיידר, סנגריה, קאווה ושרי. היום, אנחנו מסיימים עם מספר הפתעות מארצות צפון אפריקה. אז בואו נרים כּבַּיֶת חַ'מר אַחמַר ונגיד סַחְתַכּ ושּוּכּרַן.   

אזור ארצות צפון אפריקה מוסלמי ברובו ואינו ידוע בתרבות השתייה שלו. כמות האלכוהול הנצרכת בארצות אלה נמוכה למדי, כאשר רוב המשקאות הנצרכים הם בירה או משקאות חריפים מדוחן או תירס. למוסלמים המקפידים יותר על הלכות הדת האלכוהול אסור, אך הוא לא בהכרח לא חוקי בחלק מהארצות. באלג'יריה, לוב וסודן מחמירים על העניין יותר, אך במרוקו ובתוניסיה מתייחסים יותר ברוגע לצריכת אלכוהול. מה שכן, בכל הארצות מחמירים יותר עם נשים שצורכות אלכוהול. 

בואו לא נשכח פרט אחד קטן וחשוב, היה זה כימאי מוסלמי שהמציא את זיקוק האלכוהול המוכר לנו כיום, בסביבות 800 לספירה. רק במאה ה-11 הגיעה תורת הזיקוק לאירופה, על ידי השבטים המורים המוסלמים. חוקרים טוענים כי שתיית אלכוהול הייתה נפוצה עוד לפני האסלאם והופיעה גם בספרות ובשירה הערבית. 

המוסלמים בני זמננו טוענים כי הדת שלהם אוסרת על צריכת אלכוהול, אך בעצם בקוראן אין למצוא איסור גורף על שתיית אלכוהול. יש איסור על תפילה בזמן שכרות, אך שתיית אלכוהול אינה פסולה. מקור המילה אלכוהול, לפי השערות, במילה העברית כחל, האבקה המשמשת לאיפור. משם התגלגלה לערבית בשם אלכחל, שפירושה גם אבקה וגם תמצית. באירופה הגו את המילה אלכוהול, ובעברית – כוהל.

אלג'יריה: היי, עושים כאן יין
גיל השתייה החוקי באלג'יריה הוא 18, אך מכיוון שהדת המוסלמית אוסרת על צריכת אלכוהול, אין תרבות שתייה מפותחת בארץ זו, ואלכוהול לא מקובל ברוב המקומות. תיירים יוכלו למצוא אלכוהול מיובא במסעדות יוקרה ובברים של בתי מלון בערים המרכזיות, שם אפשר לסמוך גם על איכות המשקאות ועל התנאים בהם הם נשמרים. 

האלג'יראים מעדיפים משקאות לא אלכוהוליים, אך בכל זאת מיוצרים פה כמה יינות כמו, מדיאה, מנסורה ומסקרה האדומים, וליסמרה, לבן ורוזה. אם תחליטו להסתפק כמו המקומיים במשקאות לא אלכוהוליים תפגשו פה שפע: משקאות הדרים ומשקאות פירות, סירופים העשויים מאבטיח, משמש, רימון, תמרהינדי, נענע ושקדים, קוקטיילים של פירות, תה עשבים, קפה מתוק, חלב שקדים ושומשום, יוגורטים וקפירים ושייקים מחלב בטעמים, כמו בננה, קוקוס ושוקולד המוגשים לעיתים כקינוח לאחר הארוחה.

אלג'יר  (צילום: גדעון קוץ)אלג'יר (צילום: גדעון קוץ)

לוב: רק בשוק השחור 
כמדינה המקפידה על הלכות האסלאם, אלכוהול אינו חוקי בלוב. בשווקים השחורים מוכרים בירה, יין ומשקאות חריפים, אך מומלץ להתרחק מהם מכיוון שמוטל עונש חמור על רכישת אלכוהול שלא כדין. מתחת לרדאר אפשר למצוא מבשלות ומזקקות מקומיות זמינות, אך לא בטוח שכדאי להתקרב אליהן מהסיבה שברוב המקרים המים בתהליך לא נקיים, ומקור האלכוהול חשוד גם הוא.  

למי הברז המקומיים טעם מעט מלוח, אולי לכן הלובים שותים הרבה מיצי פירות, ביחוד מיץ תפוזים. התה הלובי הוא משקה סמיך המוגש בכוסות קטנות ומלווה לרוב בבוטנים או נענע. בלוב לא נוהגים להגיש משקאות עם הארוחה. רק עם הורדת מגש האוכל האחרון מהשולחן, מגיע כלי הנקרא גרובה, המכיל חלב או מי מעיינות. הכלי עובר בסיבוב בין המשתתפים בסעודה, כשהאדם ששותה אמור לא לנשום לכלי ולהסיר אותו מהשפתיים לפני שהוא נושם שוב.

מועמר קדאפי (צילום: רויטרס)מועמר קדאפי (צילום: רויטרס)

מצרים: לזרים בלבד 
למרות שליין ולבירה היה תפקיד חשוב בחיים הפולחניים במצרים העתיקה, אלכוהול אינו חוקי עבור התושבים במצרים, ורק זרים יכולים לקנות אלכוהול בהצגת דרכון. קשה יותר להשיג אלכוהול בחודש הרמדאן, בו החוקים נאכפים בקפדנות. בשאר החודשים היחס לאלכוהול עבור זרים נינוח יותר מאשר במדינות השכנות. תיירים יוכלו להשיג משקאות אלכוהוליים קלאסיים בברים של בתי המלון. 

פרט טריוויה מעניין: הבירה במצרים העתיקה נחשבה למשקה הלאומי המצרי, וגם למצרך מזון בסיסי, ושימשה גם כמטפורה לחיים טובים. את הבירות הראשונות יצרו בתעשייה ביתית נשים, ורק מאוחר יותר התפתחה הבירה לתעשייה מלכותית גברית. מצד שני, במצרים תמצאו את הקפה החזק ביותר באפריקה. המצרים טוענים כי הם שותים אותו כדי לעמוד בקצב המטורף של הערים הגדולות הסואנות והפקוקות.

הפירמידות במצרים (צילום: רויטרס)הפירמידות במצרים (צילום: רויטרס)

מרוקו: יתר סובלנות 
במרוקו מתייחסים לאלכוהול ביתר סובלנות. אין גיל שתייה חוקי מינימלי, אך צריך להיות לפחות בן 18 כדי לרכוש אלכוהול. בערים הגדולות, במיוחד באזורי תיירות המשקאות האלכוהוליים זמינים בחנויות, ברים ומסעדות, וחיי הלילה מוצפים במותגי בירה פופולריים כמו קזבלנקה וספציאלה. עם זאת, לא רואים בעין יפה שתייה בציבור ושכרות גלויה. לנשים קשה יותר, הן יכולות לשתות במסעדות, אך בתי הקפה הם באופן מסורתי מקומות בילוי לגברים בלבד. 

תה הוא משקה נפוץ, לרוב תה נענע, שהוא סמל למסורת, חברות ואירוח, ולכן הוא מאוד פופולרי. משקאות לא אלכוהוליים מעניינים הם: משקה תבליני הנקרא פינג'אן קירפי. שרבט, משקה מרענן מקרח כתום. משקה מרוקאי אותנטי הוא משקה חלב תפוח.

מרוקו (צילום: פסקל פרץ רובין)מרוקו (צילום: פסקל פרץ רובין)

תוניסיה: רק לא בחגים 
תוניסיה היא מדינה מתקדמת יותר ואפשר למצוא בה אלכוהול ברוב המרכולים והמסעדות. גם פה מקפידים על החגים המוסלמים, האוסרים על צריכת אלכוהול לתושבים, ובברים מסוימים הגישה שמרנית ומסרבים לקבל נשים. אפשר למצוא פה יין מקומי ואת המשקה הייחודי לתוניסיה, בוכא, ברנדי עשוי תאנים. מדובר באפריטיף שנוצר מערבוב של יין תאנים מזוקק וצמחי תבלין, אותו רקחה לפני כ-150 שנים משפחת בוקובזה הטוניסאית. "בוכא" הוא שם אדי האלכוהול המתנדפים בזמן היישון.

בוכא בוקובזה  (צילום: יח''צ)בוכא בוקובזה (צילום: יח''צ)

סודן: עדיף לשתות תה 
אם נדרים קצת ממצרים ונגיע לסודן נגלה כי מקפידים פה מאוד על איסור צריכת אלכוהול. גם כאן אפשר למצוא "מבשלים" מקומיים, שלא כדאי לסמוך על מקורות המים והאלכוהול בהם הם משתמשים. בדרום הארץ כבר ניתן להשיג בירה מקומית בשם מריסה. משקאות לא חוקיים אחרים הם אראגי, אלכוהול נקי המיוצר מדורה, ועוד משקאות מסוג זה המזוקקים ברמת אלכוהול גבוהה. 

המשקה הפופולרי ביותר בסודן הוא תה, אך אפשר למצוא בכל מקום גם מיצי פירות. כשאורח מגיע לארוחה מכבדים אותו בכוס קטנה של מיץ תפוזים או אשכוליות כדי לפתח תיאבון. בארוחות מגישים תה קינמון מתוק בצבע כתום עז. כמו כן נהוג לשתות תה שחור מתוק מאוד ותה היביסקוס שנקרא קרקיידה (אדום). הקפה דומה לקפה טורקי, סמיך וחזק, עם הל או ג'ינג'ר.

סודן (צילום: רויטרס)סודן (צילום: רויטרס)

אתיופיה: שתייה חברתית 
ואם אנחנו כבר בסביבה, בואו נדרים עוד קצת לאורכו של הים האדום, אל אתיופיה. פה אפשר כבר למצוא מספר משקאות אלכוהוליים, כשהשתייה היא שתייה חברתית. לא נהוג לשתות לבד ולא נהוג לשתות לשוכרה. 

טלה הוא משקה אלכוהולי, מעין בירה מרה ללא גזים, המיוצר מדגנים מותססים, שהנשים מכינות אותו בבית ומגישות אותו לגברים עם ארוחת הערב, לרוב עם ארוחה בשרית. טג' הוא משקה אלכוהולי מרוכז יותר, שעשוי על בסיס דבש וגשו, צמח דומה לגת התימני. אפשר למצוא אותו בבתי עשירים והוא מוגש גם באירועים חגיגיים, בכוס מיוחדת, בירלה, כוסית שקופה עם פיה צרה. קטיקלה הוא משקה אלכוהולי דמוי ערק. אחד המשקאות האלכוהוליים הנפוצים באתיופיה היא הבירה, לעיתים קרובות בירה בהכנה ביתית. 

משקאות אחרים, לא אלכוהוליים, הם קורופה, משקה קל תוסס המיוצר מתבואה בשם דאגוסה. אביש, משקה קל מוקצף מחילבה ודבש. טלב, משקה מזרעי פשתון, מים ודבש. סוף, משקה חמניות מתוק. את התה האתיופי השחור נוהגים לשתות מאוד מתוק. במסעדות ובדוכני הרחוב אפשר למצוא שייקים רבים מפירות טריים שונים כמו, בננה, אננס, גויאבה, מנגו, פפאיה ואפילו אבוקדו. אך המשקה החשוב ביותר באתיופיה הוא הקפה וטקס הקפה, הבונה, הנועל כל ארוחה. לטקס תפקיד משמעותי והוא מהווה מרכיב חשוב בחיים החברתיים באתיופיה.

ארוחה אתיופית (צילום: פסקל פרץ-רובין)ארוחה אתיופית (צילום: פסקל פרץ-רובין)

חוזרים הביתה
זהו, היאכטה הווירטואלית שלנו חזרה לחופי ישראל, לאחר ביקור אחרון בכמה מדינות מאתגרות מבחינת אלכוהול. בארץ, עם המשקאות האלכוהוליים הזמינים, אולי הייאוש יהיה נוח יותר. לחיים.