השבוע הגיע לביקור אורח שלא היה בארץ הרבה זמן, יש לו ידע קולינרי וחיך רגיש, אחרי הרבה שנים של קולינריה כמעט בכל חור בעולם, וידעתי שקשה יהיה לרגש אותו. חבר טוב המליץ על ה"ברוט" כמקום הכי טוב לא רק בתל אביב, אלא בכלל על המפה הקולינרית הישראלית בשנת 2021, כזה שיכול עוד לרגש קולינרית וגם לתת תמונה ישראלית מאד מקיפה על מה שקורה כיום בתחום.

טעימות ברוט (צילום: ניר קיפניס)טעימות ברוט (צילום: ניר קיפניס)
אסור לפספס: המלצות לאורחים מחו"ל 
האוכל הנפלא אכן הצליח לרגש את האורח, אבל התפקיד שלי לא הסתיים בכך. ידעתי שמי שלא שהה כאן שנים רבות, בוודאי פספס את סצנת היין המתפתחת בישראל בפרט בעשור האחרון. לשמחתי בתפריט היו מיטב ההמלצות שאני תמיד נותנת לאנשים שמארחים חברים מחו"ל, היינות שאביא כשאוזמן לארוחה חגיגית, ומיטב הארץ מבחינתי נכון ל-2021 בעולם היין. באותו ערב שתינו ככל שיכולנו, אבל מכיוון שהקיבולת האנושית עדיין מוגבלת, נתתי "טו דו דרינק" להמשך שהחלטתי לחלוק כאן אתכם.  אז הנה כמה המלצות מאסט, לאורחים מחו"ל שמגיעים לכאן אחרי שנה וחצי של קורונה. 

יקב מרגלית
קודם כל שאלתי את האורח אם הוא מעדיף שרדונה. כאמור, אני לאחרונה פחות שותה שרדונה רק כי קצת נמאס לי, אבל אחרי שהוא הביע הסכמה החלטתי כי אופטימה, בלנד ייחודי של שרדונה וענבי "מרגלית בלאן" יהיה מדויק עבור שנינו. היין הזה, בהחלט לא דומה לשום יין אחר שטעמתי ממשפחת השרדונה, צבעו מעט כתמתם זהבהב והוא בהחלט בעל טעם דומיננטי. לוקח 20 שניות להתרגל אליו – והופ, הזמנו כוס שנייה.

מרגלית, אופטימה  (צילום: יחצ)מרגלית, אופטימה (צילום: יחצ)
יקב בר-מאור
אני מודה שהתלבטתי בין האופטימה לבין הסוביניון בלאן של בר מאור שגם היה בתפריט  אבל לא רק. לבר מאור יש יינות מאד מיוחדים עם טביעת טעם ואף שאי אפשר לפספס. נזכרתי שלפני כמה שבועות טעמתי את הרוזה של בר מאור, כשישבתי על הבר של ההדסון, ומיד ציידתי את האורח בעוד "טו דו דרינק" לפני שהוא עוזב. 

יעקב אוריה
בכל פעם כשמישהו מזכיר את שמו של יעקב אוריה, בעיני אחד הייננים המוכשרים והגאונים בישראל, אני מתפרצת לשיחה ואומרת "יו יו זה מעולה!!". אורחים מחו"ל שלא יצא להם לחזות בפלא המכונה היינות של יעקב אוריה, פשוט חייבים לדחות את הטיסה עד שהם טועמים את הכל. אני לא רוצה להגביל אתכם בהמלצה כי הכל משובח, ("עין הסערה" למשל, בלנד אדום עדין, של סירה גרנאש, מורבדר ועוד – הוא פשוט מופלא) אבל ג'מה – יין ממאה אחוז סמיון, שלא הכרתי לפני כן, הוא משהו שחייבים אבל פשוט חייבים לשתות.

יעקב אוריה (צילום: דיוויד סילברמן)יעקב אוריה (צילום: דיוויד סילברמן)

יקב עבייה
לפני המון שנים, להערכתי כמעט עשר, עליתי עם שתי חברות שגם הן כותבות על קולינריה ואלכוהול ליקב עבייה שעוד היה בתחילת הדרך. אני מודה שהרגשתי קצת כמו קולומבוס שמגלה את עולם היין לראשונה, ויקב מיוחד ששונה כמעט מכל מה שפגשתי עד אז. היינות של עבייה היו אולי יינות הבוטיק הראשונים שטעמתי בחיי ואני רוכשת להם הערכה רבה וגם פינה חמה בלב. אום תות, הוא יין שמופק מענבי קריניאן, זן שלקח לי זמן ללמוד ולהעריך. הוא מאד דומיננטי ומאד ארצישראלי בטעם שלו ובהחלט מגיע לו מקום של כבוד. 

מזקקת יוליוס
אני שוקלת להקדיש מדור לגראפה מכיוון שגם לי זו היתה מה שנקרא "נסיעה שניה" על המשקה שלא ידעתי להעריך כל כך. לפני כמה שבועות חבר טוב שלי טס לארה"ב, בדיוטי פרי המאולתר הוא צילם לי את הג'ין של מילק אנד האני שהכרחתי אותו לקנות, ואת הגראפה של יוליוס. כתבתי לו שאני יודעת מחברים שזה מעולה באחריות אבל טרם טעמתי.
 
ובכן, היא הגיעה אלינו לשולחן כצ'ייסר אחרי ארוחה משובחת לצד הבקבוק, אני אף פעם לא אומרת לא ל-40 אחוז אלכוהול אז מזגתי. וצלחנו טעימה ראשונה ומוצלחת של גראפה ישראלית שלדעתי היא הדבר הבא אצלנו בחבורה. האורח טען שזו גראפה מופלאה בכל מובן, אני הרגשתי שהיא מלטפת אותי בעדינות. אהבה אלכוהולית חדשה? בהחלט ייתכן.

יוליוס, מאר דה גליליי  (צילום: באדיבות המזקקה)יוליוס, מאר דה גליליי (צילום: באדיבות המזקקה)