כמו כל מכונה, גם הגוף זקוק לאנרגיה כדי לפעול. וכשמאגרי האנרגיה מתרוקנים, עולה הערת אזהרה מתוך מרכז הרעב והשובע הממוקם במוח, ועליה הכותרת "אני רעב". האיתותים הללו הופכים לתחושות פיזיולוגיות, למשל תחושה שהבטן "מקרקרת". כשאוכלים, מערכת העיכול מפרישה הורמונים שמאותתים על תחושת שובע. כלומר מספר מערכות שונות בגוף מווסתות את כמות האנרגיה שאנחנו מכניסים לגופנו.



אבל באכילה משתתפים עוד גורמים שאינם פיזיולוגיים. למשל גירוי חיצוני כמו ריח של מאפה טרי שיצא מהתנור, מראה של פרוסת עוגה מעוררת תיאבון, או אכילה חברתית באירוע עם אנשים שבו מעורב מזון. יש אכילה שמתרחשת ברגעי שעמום, כשמתוך הרגל ניגשים למקרר, בוחנים מה יש לו להציע לנו ואוכלים על "אוטומט" ויש גם רעב רגשי, שבא לידי ביטוי אצל אנשים מסוימים ברגעים של כעס, עצב או משבר.



עם השנים מנגנון הרעב והשובע קצת משתבש אצל רובנו. בניגוד לתינוק שאוכל עד שהוא שבע ולא יסכים לאכול יותר, כשאנחנו מתבגרים לא תמיד קל לנו לזהות בוודאות אם הרעב שאנחנו חשים הוא פיזיולוגי, ובאותו אופן לא כולנו יודעים לזהות מהי נקודת השובע שלנו וממשיכים לאכול גם אחרי שהצורך הגופני עבר.



כדי לעזור לנו להתחבר לתחושות הפיזיות שלנו, נוצר סולם של רעב ושובע - סקאלה בין 1 ל־10. דרגה 1 מבטאת תחושת רעב קיצונית, כזו שבעקבותיה אנחנו חושבים על אוכל ולא יכולים לחשוב על שום דבר אחר. 2 פירושה: הבטן שלי מקרקרת ואני אשמח לאכול. 3 היא: "אני רעב". דרגה 4 מבטאת את העובדה שתחושת הרעב מתעוררת, ו־5 מסמלת מצב מאוזן. 7 פירושה: אני שבע והבטן שלי מלאה, אך בצורה נעימה. דרגה 10 מבטאת: "אני מפוצץ". כלומר, אכלתי הרבה מעל לצרכים הגופניים שלי, עד כדי כך שיש לי הרגשה פיזית לא נעימה.



מומלץ להתחיל לאכול כשאנחנו נמצאים בשלב 3 או 4 בסולם, ולהפסיק לאכול כשמרגישים התחלה של תחושת שובע. במקרה זה חשוב להקשיב לאיתותים הגופניים ולהתעלם מהתחושות החיצוניות.



לא רבים מודעים לעובדה שתחושת השובע מתעוררת רק 20 דקות לאחר שהתחלנו לאכול, זה הזמן שלוקח להורמון שאחראי על השובע להעביר את המסר שהגוף קיבל את מנת האנרגיה שלו ושאפשר לעצור את האכילה. לכן חשוב לאכול לאט ולהקשיב מדי פעם לתחושות של הגוף.




לאכול מדי שלוש שעות






כדי למנוע את התנודות הקיצוניות ברמות הרעב והשובע, ההמלצות הינן לאכול מדי שלוש שעות. כלומר, להקפיד על שלוש ארוחות מלאות ביום ולנשנש משהו משביע ביניהן. כך לא נגיע למצב שבו מרווח גדול מדי בין ארוחות יגרום לנו לאכול הרבה יותר מדי.



ההמלצה היא לצרוך בין הארוחות משהו קטן, משביע ונכון מבחינה תזונתית. למשל מנת פרי או ירקות חתוכים. זו יכולה להיות מנה של אגוזים ושקדים או חטיף אפוי (למשל בייגלה אפוי של אסם, שהוא דל בשומן ובנתרן) או חטיף בריאות, כמו "פיטנס בר", שמשלב דגנים מלאים וסיבים תזונתיים. אלה מהווים נשנוש נפלא בין הארוחות ומאפשרים לשלוט על הצריכה הקלורית.



היכנסו למתחם "תזונה נכונה" באתר מעריב ובחרו את התכנים למדור הבא



הפרויקט בשיתוף 'מעריב' ו'אסם'

>