ילדינו מגיעים לעולם טאבולה ראסה. הם לא יודעים כלום על העולם שסובב אותם. ההורים והדמויות המשמעותיות סביבם מפרשים להם את העולם. “זה חתול, זה צבע אדום...”. והם יאמינו וילמדו מה שנלמד אותם. ברגע שהם הופכים להיות ורבליים, הם מתחילים לשאול “מה זה?” או “למה?”. באמצעות השאלות הם ממפים ומארגנים את העולם שסובב אותם ואת עולמם הפנימי ומעשירים את הידע שלהם. זה חלק הכרחי בהתפתחות, וזו הזדמנות ליצור קשר ודיאלוג ביניכם לבין הילד. 
כדאי להבין מהו הצורך של הילד. האם השאלה נשאלת כדי להרגיע חרדה או לקבל מידע? מומלץ לא לשקר, אבל גם לא חייבים לספק את כל האמת - תתחשבו במצבו ובגילו של הילד. אם אתם לא יודעים או לא בטוחים, תגידו: “אני לא בטוח לגבי התשובה, בוא נחפש יחד”. זו גם הזדמנות ללמד כיצד למצוא תשובות. אלא שלפעמים ילדים שואלים שאלות מביכות או קשות, אז איך מומלץ לענות?

שמרו על השיח

אנחנו עניים? עשירים? כמה את/ה מרוויח/ה? לעתים ילדים נחשפים לשיחות של ההורים סביב כסף, או שהנושא עולה אפילו בשיחה עם חבר בטלפון. הילד רוצה להבין איך המצב הכלכלי ישפיע על חייו, ולהירגע. ככל שגיל הילד גדול יותר, ניתן לערב אותו במשמעות התקציב המשפחתי, חסכונות והתנהלות פיננסית. אם יש קשיים, אפשר לערב ברמה שאינה מאיימת. לילד צעיר כדאי לומר שנכנסים לתקופה שבה מתנהלים יותר בחסכנות, ושההורים ידאגו לכל צרכיו. הדגש יהיה על דברים שחשובים. יש לשדר לילד אופטימיות וביטחון, אבל לא לשדר מצג שקרי כאילו הכל כרגיל.
מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? - בימינו ילדים נתקלים ברשת בצעירים שמפתחים קריירה מגיל צעיר. כשהשיח עולה, כדאי לשאול את הילד - מה היית רוצה לעשות? לפני שעונים בצורה קונקרטית. אפשר לשתף אלו חלומות היו לנו כשהיינו קטנים, ומה קרה איתם. מה עשינו כדי לזהות את הדברים שבהם אנו טובים, ואיך ליישם חלומות. זו הזדמנות מצוינת לדבר על מטרות, כישורים ושיתוף אישי של ההורים.
למה לך מותר ולי לא? למשל, “למה אתה מעשן?”, “אוכל ממתקים?” - לעתים אנו חווים שאלה זו כחוצפה וקריאת תיגר. זו לאו דווקא הסיבה מבחינתו. הילד לא מבין את הפער בין החוקים שאנו מתווים לבין ההתנהגות שלנו בפועל. תכלס, הוא צודק. אנו מהווים מודל לחיקוי. תשובה אפשרית תהיה: נכון, אתה צודק, קשה לי להפטר מהרגלים רעים. אני עושה מאמץ ורוצה לעשות מה שאני יכול כדי שלא תסגל לך הרגל כזה.
“מה יש לילד הזה?” “למה היא כזאת שמנה?”, “למה הוא עם קביים?” - במקומות ציבוריים, כשילדכם שואל בקול ומצביע על מישהו שנראה לו חריג, שונה ממה שהוא מכיר, נצלו הזדמנות זאת להסביר שאנשים מגיעים בכל הגדלים, הצבעים, הגבהים והצורות. הסבירו שזה מעליב להצביע ולדבר בקול על אחרים, ושכשזה קורה לו, הוא עצמו נעלב. דברו על מה שהוא תופס כשונה ועל טיפוח סבלנות וסובלנות לאחר. 
למה מתים? מה קורה אחרי המוות? בתרבות הישראלית שיח המוות שזור מספר פעמים בשנה, כמו למשל ביום הזיכרון ובתאריכים שונים המפגישים את ילדינו עם תכנים של מוות. כדאי לתווך לילדים מצבים רגישים כמו המוות, תוך התייחסות לגילם, יכולתם הרגשית והשאלות שהם שואלים, באמצעות סרטונים תואמי גיל וספרים. הדאגה כפולה. גם להורה וגם לגורלו - מה יקרה לו אם יקרה משהו להוריו. אפשר לענות: “כולם מתים בסופו של דבר, ככה זה בטבע. למשל, אצל הצמחים: שותלים זרע, הוא הופך לשתיל, ואז יש שלכת ואחר כך מלבלב מחדש. בעלי חיים מתים, וגם אנשים. זה יקרה כשאני אהיה זקנה מאוד, אבל עד אז יש לנו הרבה שנים של אהבה ביחד. אני עושה מה שצריך כדי להיות בריאה, הולכת לעבודה וחוזרת, הולכת לישון ומתעוררת, וכמוני - כמוך” . 
אתם מתגרשים? למה אתם כל הזמן רבים? מושג האהבה הוא מושג מופשט, וילדים חווים ומרגישים מתח משפחתי וקשיים בין ההורים. הם יכולים להמציא פנטזיות שאינן קשורות אליהם, ולחוש אשמה במצב שבין ההורים. כאשר ההורים רבים תכופות, כשאינם ישנים יחד או כשאחד מהם נעדר מהבית ללא הסבר - הם עלולים לפתח רגשות אשמה, כאילו הדברים קשורים אליהם. נצלו את הזמן כאשר אתם רגועים, והסבירו להם שזה לא קשור אליהם. אפשר לומר: “אבא ואמא לא מסתדרים ביחד וקשה לנו מאוד. זה לא באשמתך או קשור אליך. אותך נאהב תמיד”.
הורים רבים מגוננים על ילדיהם ולא מגלים להם את האמת. זהו צורך טבעי. כדאי לזכור שעודף מגננה עלול לייצר תחושה אצל הילד שהוא חלש ושאי אפשר לסמוך עליו. התייחסות כנה, לאחר מחשבה, משדרת לילדים תחושה שאנו סומכים עליהם. שהם יכולים לעמוד בזה. התאימו את המידע והתשובה לגיל של הילד, וזכרו שלילדים יש חשיבה קונקרטית. הם לא רואים באופן רחב. אם תיתנו דוגמאות מוחשיות מחייהם, הם יוכלו להתחבר ולהבין טוב יותר. שימו לב, שאלות חוזרות ונשנות באותו הנושא יכולות לעורר אור אדום.