לנשים קר יותר מגברים? הצעה מעניינת על השימוש במזגן

לפני השינה היא קובלת: "מאמי, תסגור את הפתח של המערה, קר לי ברגליים". הוא מצדו: "עזבי לסגור, עד שסוף-סוף יש אוויר, שימי על עצמך איזה עור צבי או משהו". היא: "אבל מאמי, תסגור קצת, קר לי". הוא מצדו חובט בראשה בנבוט – ממציא תוך כדי כך את כפתור ה"מיוט" הראשון בהיסטוריה – ומאז אין ויכוחים על מיזוג אוויר במשפחת קדמוני.

30 אלף שנים חלפו להן מאז, ולמעט העובדה המצערת שכבר אי אפשר לסיים ויכוחים משפחתיים בצורה כה תרבותית ומכובדת, אפשר לומר שהאנושות עשתה כברת דרך משמעותית מאז: יצרנו את הגלגל. גילינו את הפניצלין ואת הכפתור המיותר שנועל את המספרים במקלדת, כבשנו את החלל והמצאנו את הטלוויזיה הרב-ערוצית, זאת שערוץ אחד שלה, בארה"ב, מצא שטמפרטורת המזגנים בבנייני המשרדים מותאמת לחום גופו של גבר.

"אהה" זעקו הנשים והתראיינו לכל תוכנית בוקר אפשרית, "אמרנו לכם שהכל קונספירציה, החפצה, החלשת מעמד האישה, אפליה מגדרית, שוביניזם, סקסיזם ועוד מילים שנגמרות באיזם!". בחוג ללימודי מגדר נפתחו קורסים בשם: "קרובן המזגן – הטרדה מינית בטמפרטורת החדר" ו"אני לא הפטמה שלך" (קורס שמקבל יותר ממשמעות אחת כשהטמפרטורה צונחת אל מתחת ל-15 מעלות).

הגבר, לעומת זאת, הביט נדהם באשה המשתוללת, ותוך שהוא מנסה לשוות לקולו צליל ענוג של ירח דבש הישיר מבט אוהב אל עיניה ולחש ברוך: "טוב, מה נהיה עכשיו סיפור עם המזגן? עזבי אותי באמ'שלך!". אחר כך הם הלכו לישון והיא מוציאה מהארון את הפוך ומתכסה בו בהפגנתיות כדי לייסר את מצפונו החזירי, ואילו הוא מושך את שמיכת הפיקה הדקיקה אל מעל לראשו וחושב שדווקא הייתה להם שיחה טובה, ואולי היא צודקת כשהיא אומרת שהם צריכים לדבר יותר.

הטור הזה נכתב אליכם כשאני בלבוש מינימלי (קחו דקה כדי להתפנן על האימג' המעורר הזה). יושב מתחת למזגן שפולט לחלל החדר אוויר בטמפרטורה של כ-16 מעלות, אחרת יש סיכוי שאטבע בתוך זיעתי הניגרת.

למה? אין לי מושג. אולי מוצא האדם הוא מהפינגווין ואולי איזה אסקימוסי נטל חלק בפוגרום ששכנע את סבתא-רבתא לעלות ארצה, אבל ככה זה: לנו הגברים, לפחות לחלקנו, טוב כשקר לנו (אחרת כל הפולניות היו רווקות זקנות במקום גרושות ממורמרות).

יכול להיות שזה קשור לעובדה שבדיוק אכלנו חריף, יכול להיות שמדובר במנגנון הפיצוי הנדיב של הטבע שמעניק לנו, בתמורה לכל שערה שנושרת מהפדחת, שתי שערות על הגב ואחת על הכתף, אבל במצבי, הסרה של עוד פריט לבוש תיחשב – אם לא להטרדה מינית של ממש – אזי לפחות לפגם אסתטי חמור.

אין זאת אומרת שלא הוטרדתי מהממצאים שנחשפו בשבוע שעבר: ראשית, מתברר כי המודל לקביעת טמפרטורת המזגנים הוא כאמור גבר כבן 40 ששוקל 70 ק"ג. אלא שאת ה-40 עברתי כבר לפני קרוב לשש שנים ואת ה-70 ק"ג בכיתה ו'... רוצה לומר שאפילו טמפרטורה של 25 מעלות צלזיוס, שהיא לכאורה הסטנדרט, היא אש הגיהינום לאנשים במידה שלי.

עי להודות שהוטרדתי גם מחוסר העקביות המסוים שממנו סובל הטיעון הנשי: בהתחלה מאשימים אותנו בהורדה מכוונת של הטמפרטורות אל מתחת למינימום האולימפי רק כדי לראות את השפעה המבורכת על גוף האישה, אם אתם יורדים לסוף דעתי הזקורה כפטמה שהצטננה.

אבל כשאנחנו מציעים סווטשירט – ועוד את הכי יפה שלנו: זה עם הכיתוב הנאה "אוי המרגמות, אוי המרגמות, חבר'ה על הכיפאק, חבל שהם זונות" (כלומר: גם יפה, גם פטריוטי, גם וינטג'), אתן מביטות בנו מזועזעות – שהרי לא בשביל זה עמדתן שעות מול המראה בבוקר – כדי שיבוא איזה קופיף כמוני ויציע לכן את פריט הלבוש היחיד שמטשטש באחת את כל גבולות המגדדר בסביבת העבודה... נכון?

אתן יודעות מה? מצדי – ניצחתן, כולל הגברת ההיא שדקה אחרי ההמראה, בעודך עדיין נוטף זיעה שמקורה בריצה לגייט אחרי שכמעט פספסת את הקונקשן, גוערת בדיילת "אפשר להחליש את המזגן? מה זה? קר פה!" (יש אחת כזאת על כל טיסה) – מעכשיו נחיה בלי מזגנים, נסריח לנו בכיף מבית השחי ולא נסטה ממנהגנו גם אם החודש התשיעי שלכן ייצא ביולי וגם כשהגיל יביא עמו אותם גלי חום. חפשו אותנו אז, גבירותי, צפים בקרוטונים במרק השוויון המגדרי וחולמים על סקנדינביות.