הבה נודה באמת: מלחמת לבנון השנייה לא נראתה כפי שנראתה בגלל גל הירש.

לצה”ל היה באותה העת רמטכ”ל שמונה לתפקידו בידי אריאל שרון, לאחר שקודמו משה יעלון לא רצה לתת יד לגירוש מגוש קטיף של אלפי יהודים. דן חלוץ לא היה מתאים לתפקידו, והוא גם ידע זאת. ועדת הבדיקה הממשלתית שמונתה לאחר המלחמה הראתה לו את הדלת החוצה - והוא מיהר לצאת לדרכו האזרחית.
גל הירש גם לא היה אחראי לכך שצה”ל הגיע לא מוכן למלחמה. מפקדיו היו עסוקים במשך כמעט שנתיים לפניה בהכנות לסייע בתוכנית ההתנתקות של ראש ממשלה שהיה עסוק כל העת בהישרדותו. המפכ”ל המיועד גם לא היה אחראי להחלטה המופקרת של ממשלה שבראשה עמד אהוד אולמרט.

ההחלטה החפוזה לצאת למלחמה, ללא מטרות מוגדרות וללא גיוס מילואים מסודר, נולדה בחטא, ומי שהיה אחראי לה היו גם השרים הבכירים, ובראשם ציפי לבני, שרת החוץ בעת ההיא. אלה - כמו חיים רמון, לדוגמה, שטרח להתנשק עם קצינת צה”ל לפני כניסתו לישיבה המכרעת, או צחי הנגבי, שמינה מפכ”ל לא ראוי לתפקידו - התנהגו כמו ילדים בחנות צעצועים. הם ראו על אחד המדפים צעצוע – ומיד דרשו “לרכוש” אותו.
הכישלון העצוב במלחמה בוודאי אינו רובץ לפתחו של מפקד אוגדה שבגזרה שלו נחטפו אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז”ל. בראש המערכות הפוליטיות והצבאיות עמדו אנשים לא ראויים בעליל, ואליהם צריך היה הציבור לבוא בטענות. גם אז וגם היום.

אבל איש מכל אלה לא נתן את הדין, מן הבחינה הציבורית, על חלקו במעשי האיוולת הגדולים ביותר שידעה ההיסטוריה הצבאית - הן ברצועת עזה והן בדרום לבנון. לא דן חלוץ ולא משה קראדי ולא השרים, שנהגו בטיפשות, הודו עד היום שמה שקרה בשנים ההן הביא למותם המיותר של עשרות חיילים ואזרחים ולפציעתם של מאות.
כעת חלקם מבקש לבוא חשבון עם גל הירש - ולא ברור למה הם עושים את זה; אם ממניעים אישיים ואם מסיבות אחרות, שאותן הם מבכרים שלא לגלות. המשטרה בוודאי זקוקה למינוי “מן החוץ”. ואין זאת הפעם הראשונה שזה קורה.
ואגב, גם במטכ”ל לא נמצא לאחר המלחמה הארורה ההיא מי שיוכל למלא את תפקיד הרמטכ”ל - ולכן עמיר פרץ פנה לגבי אשכנזי, אז מנכ”ל משרד הביטחון, כדי שהלה ימלא את התפקיד. גבי אשכנזי התמנה אז על תקן “מושיע”, אבל זה לא נראה כך בעימותים הבאים של צה”ל ברצועת עזה. מעט מאוד לקחים נלמדו מן המלחמה ההיא, אבל איש לא בא אליו בטענות. הוא פשוט נמנה עם “המחנה הנכון”, תכונה שלגל הירש אולי אין. חבל שדווקא טיפוסים כמו משה קראדי ואריה עמית הזדעקו לתקוף את המינוי.