האחריות של ליברמן ולפיד במתווה הגז

ברור גם שכל צד במחלוקת על המתווה מתבצר בעמדתו ללא קשר להתפתחויות האקטואליות. כשנמצא גז במצרים, טענו התומכים שחייבים לרוץ ולאשר את המתווה עוד לפני שתגבר התחרות. המתנגדים טענו שדווקא בגלל הגז המצרי אסור להזדרז, ובכלל, אין סיבה לפתח בשלב זה את מאגר "לווייתן". יש גם כך מספיק גז בקידוח "תמר", הם טוענים.
 

סיפור הגז הוא עניין כלכלי טהור, הנוגע לנושאי תמלוגים, תחרות ומסים. ואולם ככל שחלף הזמן הוא הפך לזירת התגוששות פוליטית. העמדות בנוגע למתווה מתקבלות בהתאם להשתייכות הפוליטית. מפלגות הימין תומכות במתווה וסבורות שהוא מבחינת הרע במיעוטו. בצד שמאל של המפה הפוליטית נלחמים במתווה לפחות באותה נחישות שנתניהו נלחם בהסכם הגרעין האיראני.
 

ויש את ראשי המפלגות, הסבורים כי צריך לאשר את המתווה, אך מתחמקים מכך מסיבות פוליטיות. הם מביטים מהצד כאילו כל המהומה אינה נוגעת להם. הבולטים שבהם הם יו”ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ויו”ר יש עתיד יאיר לפיד. על פי הערכות, שני אלה ייעדרו מההצבעה היום, בהנחה שהיא אכן תיערך. לפיד יקוזז עם נפתלי בנט, וליברמן פשוט ייעלם.
 

ליברמן ולפיד מבינים את חשיבות הגז שנמצא לכלכלת המדינה. בניגוד לפוליטיקאים מהשמאל כמו שלי יחימוביץ’, הם אינם מתנגדים אוטומטית לכל מה שמתחרז עם המילה “עסקים”.

יתכן שהם רוצים להעניש את נתניהו ולא אכפת להם שעל הדרך הם מענישים את הציבור. אבל הם חייבים להגיע להצבעה היום, ובמקביל להעניק לחברי מפלגתם חופש הצבעה. ידוע לי שיעקב פרי מיש עתיד תומך במתווה, אך לא ברור אם יותר לו להביע את עמדתו.
 

ויש פוליטיקאים מהקואליציה המכנים עצמם “חברתיים”, שבעזרת תירוצים כאלה ואחרים יתחמקו מהצבעה בגלל חששם מהתקשורת. משה כחלון נדבק לתירוץ שקובי מימון, הקשור לישראמקו, הוא חברו, ולא יעזרו כל ההכחשות, שלפיהן מימון אינו קשור לחברת הקידוח.
 

שר הרווחה חיים כץ (ליכוד) ושר השיכון יואב גלנט טוענים לניגוד אינטרסים, ואריה דרעי מתנגד לחתום בשם השקופים. כל אלה חברי קואליציה כשרים שעושים לנתניהו זובור.
 

אין זו הפעם הראשונה שהצבעות בנושאים כלכליים חשובים נעשות על פי שיקולים פוליטיים, אבל זו הפעם הראשונה שהתירוצים להימנעות מהצבעה הם עלובים וציניים כל כך. לא כדאי לחשוב מה יקרה אם חברות הקידוח יגררו את ישראל לבוררות בינלאומית וה"לווייתן" יישאר קבור במעמקי הים.