אני מכיר את בנימין נתניהו יותר מ־40 שנה. פגשתי אותו לראשונה כשהוא היה סטודנט בקיימברידג'.

כשאני קורא את הביקורת הישראלית על ראש הממשלה, אני לא מזהה בה את ביבי שאני מכיר (אגב, אני עדיין קורא לו אדוני ראש הממשלה כשהוא בתפקיד). כשאני מסתכל עליו ממרחק, בלי לנקוט כל עמדה בפוליטיקה הפנימית של ישראל, אני רואה אדם חם, בעל סקרנות אינטלקטואלית ואיש עקרונות, עם חוש הומור משובח ושאיפה בלתי פוסקת להגן על העם היהודי מפני אויבים חיצוניים. כן, אני רואה גם יהודי קשוח מאוד, אבל הקשיחות שלו היא מהסוג שמטאפורת הצבר מתאימה לו - דוקר מבחוץ, מתוק מבפנים.

במשך השנים התקרבנו אשתי קרולין ואני גם לשרה נתניהו. שוב, איננו מזהים את הסטריאוטיפ שלעתים קרובות כל כך אנו קוראים בתקשורת הישראלית. כשנכדתי ביקרה לא מזמן בפעם הראשונה בישראל והוזמנו לבית משפחת נתניהו, שרה לקחה את לורי למטבח ודיברה על בישול במשך קרוב לשעה. זה היה אחד השיאים בביקורה של לורי בישראל.

ועכשיו לסיפור נהדר על ביבי. כשנבחר בפעם הראשונה לראשות הממשלה, הוא הזמין אותי, את אשתי ואת בתי למשרדו החדש. לאחר שיחת חולין קצרה וכמה תמונות הוא לקח אותי הצדה ואמר שיש לו שאלה חשובה מאוד אלי, והבטיח לי שאין במשרד שלו כל אמצעי ציתות. חשבתי שהוא ישאל אותי שאלה בנושא ביטחוני חשוב, אך הוא כרך סביבי את זרועו ולחש באוזני, “אז, אלן, האם או.ג'יי עשה את זה?" הגבתי מיד, “אז, אדוני ראש הממשלה, האם לישראל יש נשק גרעיני?" הוא הסתכל עלי במבט חמור ואמר, “אתה יודע שאני לא יכול להגיד לך את זה". החזרתי לו מבט ואמרתי, “אה־הא! אתה יודע שאני לא יכול להגיד לך את זה". שנינו צחקנו.

בין הכהונות שלו כראש ממשלה הוא הגיע לקיימברידג' עם אשתו, ואשתי ואני הזמנו אותם לביתנו לארוחת ערב. האורחים האחרים היו עמיתים אקדמאים שלי מהרווארד ומ־MIT. כולם סביב השולחן התרשמו ממנו ואף הופתעו מהבנתו הרצינית בעניינים אינטלקטואליים ואקדמיים. גם הם קראו את העיתונות הישראלית וציפו למישהו שונה. נתניהו השתמש באירוע כדי להתוודע למומחיות של כל המוזמנים ורשם זאת לעצמו.

בכל פעם שאני מבקר את ראש הממשלה בישראל אני נותן לו עותק של ספרי האחרון, לעתים קרובות לפני ירידתו לדפוס. בכל פעם הוא חוזר אלי בתוך שבוע עם הערות, ביקורת והצעות. הוא לא הסכים עם הצעה שהצעתי בספרי האחרון, “הטיעונים נגד ההסכם עם איראן: כיצד נוכל עכשיו למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני", ושיתף אותי בכך. לקחתי את הביקורת שלו ברצינות, ערכתי כמה שינויים, אך לא שיניתי את דעתי.

אני בטוח שתומכים אמריקאים רבים של ישראל מסכימים באופן כללי עם הערכתי החיובית את ראש הממשלה, אף שיש יהודים, במיוחד בשמאל, הנבוכים מהאסרטיביות שלו. גם להם קשה לקבל יהודי־ישראלי קשוח והם מעדיפים מישהו שייראה פייסני ופשרן. היה להם קושי גם עם מנחם בגין. אבל תפקידו של ראש ממשלת ישראל אינו להקל על יהודי ארה"ב שרוצים להתקבל בחברה שלהם. תפקידו להגן על עם ישראל.

יחד עם אלי ויזל ואשתו מריון זכיתי לשבת עם שרה נתניהו כשבעלה נשא את נאומו בקונגרס על ההסכם עם איראן. היו יהודים אמריקאים שביקרו אותי על תמיכתי בהופעה השנויה במחלוקת של נתניהו. הייתי גאה להיות שם ולהפגין את תמיכתי בראש הממשלה. נאומו היה משמעותי ומשכנע. הוא הציע כמה חלופות להסכם המוצע. בצורה אופיינית, חלק ניכר מהתקשורת בישראל חטא בתיאור דבריו והתעלם בדרך כלל מהצעותיו הקונסטרוקטיביות. אבל אני שמעתי באופן אישי את תגובת הקונגרס, הן בקרב הדמוקרטים והן בקרב הרפובליקנים. דיברתי עם כמה חברי קונגרס דמוקרטים. באופן אישי, הם היללו את נאומו.

אי אפשר לומר שבנימין נתניהו אינו אדם שנוי במחלוקת, אך האם במקום כלשהו יש מנהיג שיכול לטעון לתמיכה אוניברסלית, במיוחד כאשר הוא או היא לא מתפשרים על הגנת עמם?

אינני נוקט כל עמדה בפוליטיקה הפנימית של ישראל, ואני תומך נלהב בפתרון שתי המדינות ובתהליך שלום רציני. גם הישראלים וגם תומכיהם באמריקה משגשגים מתוך ויכוחים, מחלוקות וביקורת - וזוהי ברכה. אך אני סבור שאנחנו יכולים להסכים שמגיע לנתניהו שיתייחסו אליו כאיש השנה בתקופה היסטורית קשה זו, במיוחד בנוגע לתוכנית הגרעין של איראן. מאז בחירתו לראשות הממשלה הביא בנימין נתניהו את שאיפותיה של איראן למוקד תשומת הלב העולמית. הוא התעקש - ובצדק - שאיראן נחושה לפתח נשק גרעיני, גם כאשר “הערכת מודיעין" מזויפת של ארה"ב הגיעה למסקנה שהמולות זנחו את שאיפתם לנשק גרעיני ב־2003. אם איראן תיעצר בסופו של דבר ולא תשיג נשק גרעיני, עם או בלי ההסכם הבעייתי, יגיע לנתניהו קרדיט רב על הישג זה.

אלן מ' דרשוויץ הוא פרופסור אמריטוס בבית הספר למשפטים של הרווארד