בבוקר אחד בשנת 93' צלצל אלי מאיר פעיל. הייתי אז ראש ענף עיתונות בצה"ל, והיכרותנו השתרעה על פני שנותי ככתב צבאי בעיתון "על המשמר". האיש השנון והנחמד הזה, עם הסנדלים התנ"כיים, הילך עלי קסם: לוחם פלמ"ח, בוגר קורס מ"כים בג'וערה, מפקד מיתולוגי של בה"ד 1 ולוחם צדק בשוחות השמאל הישראלי הציוני, שמעולם לא התבלבל ולא סטה מהנתיב.
מאיר'קה, כפי שקראו לו כולם, נזף בי בקול על כך שכבר שלושה ימים כל התקשורת בשפה הרוסית יורדת על צה"ל בלי שהצבא יגיב. הסיפור היה על חייל ממוצא רוסי שסיים מסלול והוטבל בוך פח שמן בלי שהכיר את החוויה והמסורת (הדבילית) של צה"ל. הבחור ומשפחתו נפגעו וכל כלי התקשורת בשפה הרוסית, יותר מעשרה עיתונים היו אז, געשו ורעשו.
מובן שמיד טיפלנו בסיפור וגם הבנו שצריך מדור לתקשורת ברוסית לנוכח השפעתה על המתגייסים ומשפחותיהם. אבל בעיקר נדהמתי שמאיר פעיל, שהלך השבוע לעולמו, מצא גם זמן לקריאת עיתונות בשפה הרוסית. הוא הבין כבר אז את גודל ההשפעה שתהיה לעלייה הזאת, והשפה והמורשת שלה הילכו עליו קסם. יהי זכרו ברוך.