ללא תכנון מוקדם נקלעתי לשיח ערני על הפלישה הערבית לאירופה, השלכותיה ותוצאותיה.
המשוחחים התחרו ביניהם מי יותר אפוקליפטי בתחזיותיו. המכנה המשותף היה אחד: אירופה תחדל להיות אירופה המוכרת לנו. זו תהיה אירופה מוסלמית, מוכת טרור, סוג של מזרח תיכון או צפון אפריקה. בלטה תחושת הסיפוק שיש למתדיינים, אולי אפילו שמחה לאיד, על המתרחש באירופה. הזיכרונות של היהודים מאירופה אינם טובים, בלשון המעטה, ובנבכי הנפש ככל הנראה מסתתר הרצון לנקום על העבר. הפלישה הערבית היא סוג של נקמה בעיני רבים.
יתרה מכך; ביום שבו אירופה מודיעה על סימון מוצרים מהשטחים, אין כמו פלישת הפליטים הסורים כדי לשמח לבב אנוש בישראל. במיוחד אמורים הדברים לגבי גרמניה. ליהודים חשבון ארוך עם גרמניה, ולמרות הנורמליזציה ביחסים, הצוללות שהיא מכרה לנו והטבות אחרות, ואפילו הפיצויים שהיא שילמה לנו, כל אימת שמשהו רע קורה או יקרה לגרמניה, בישראל לא יתאבלו על כך. אין לגנות תופעה זאת, היא אנושית, אלא שאליה וקוץ בה: כשהתחושות מתגברות על החשיבה הקרה והרציונלית, בלתי אפשרי לנתח את המציאות כראוי. והמציאות, לפי מיטב הבנתי, אינה כפי שמתארים אותה מרבית כלי התקשורת בישראל, יש לומר אפילו רחוקה מאוד.
70 שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, כשהמדינה הרוסה וכלכלתה ממוטטת, גרמניה היא כיום המעצמה האירופית החזקה ביותר מבחינה כלכלית. על פיה יישק דבר באירופה, על פיה יתיישרו המדינות האחרות. ללא עזרת ותמיכת גרמניה, מרבית מדינות האיחוד האירופי, וודאי המדינות העניות יותר, אינן מסוגלות להתקיים כלכלית. השפעתה של הקנצלרית אנגלה מרקל גורפת, ואין מנהיג באירופה המוכן להתעלם מדרישותיה. והעיקר: מי שסבור שהפלישה הערבית לאירופה, ולגרמניה במיוחד, בוצעה בעל כורחה של גרמניה, טועה ומטעה לחלוטין.
הפלישה לגרמניה נועדה להציל את כלכלתה. על פי אומדנים בגרמניה, מספר המועסקים ירד עד 2030 בכשישה מיליון אנשים. גרמניה אינה יכולה להרשות זאת לעצמה, אם היא מפצה במעמדה הכלכלי והפוליטי כיום. רק לפני ימים אחדים הצהיר שר הכלכלה הגרמני, זיגמר גבריאל, בפני הפרלמנט הגרמני: “אם נשכיל להכשירם ולשבצם מהר בעבודה (את הפליטים, צ”ר), כי אז נוכל לפתור את אחת הבעיות הקשות של גרמניה, והיא המאזן השלילי בכוח אדם עובד”. הווה אומר, הפליטים הללו יצילו את כלכלת גרמניה לו ישתלבו בעבודה. לא תהיה זו הפרזה אם נקבע שלפי דברי שר הכלכלה הגרמני, הפליטים אינם נטל אלא להפך. חברות גרמניות כבר החלו בהכנות לקליטתם בכל המקצועות.
על פי הנתונים, מרבית הפליטים מסוריה הם בעלי השכלה בינונית ומעלה. כ־20% הם אנאלפביתים. את המשכילים ניתן, על פי מקורות ממשלתיים גרמניים, להכשיר מיד לעבודה. סוגיית השכר הנמוך יותר המשולם לעובדים זרים אינה קיימת לעת עתה בגרמניה, ולא במדינות אחרות באיחוד. על פי החוק, חובה על המעסיקים לשלם לכל עובד על פי ההסכמים הקיבוציים.
התיאור לעיל אינו מצביע על אידיליה ההולכת ומתפתחת באירופה בין הפליטים לבין אזרחי המדינות הקולטות. ודאי שתהיינה בעיות. אמנת שנגן כבר הופרה, וגבולות נסגרו. השלטונות יצטרכו להתמודד עם הפונדמנטליזם, שכונות עוני, אלימות וכדומה. למדינות אירופה רקורד שלילי בכל הקשור ליחסן למיעוטים. כולם מכירים את ההיסטוריה של אירופה. כבר עתה מתגברים קולות הקיצונים, הקסנופוביה שוב מרימה את ראשה, ותנועות לאומניות צצות. כל אלה עובדות שלא ניתן להתעלם מהן. עם זאת, התיאורים האפוקליפטיים שלפיהם אירופה תחדל להיות אירופה בעוד כמה עשרות שנים נראים מופרכים למדי.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי