אינתיפאדה משתוללת ביהודה ושומרון, בירושלים ובשאר חלקי הארץ. רוצחי יהודים נוהים אחר הסתה דתית פרועה. משפחות הנרצחים הן המשלמות את מחיר התוהו. ירושלים נראית כקסרקטין. מאות חיילים ושוטרים מסיירים בכל מקום, ובכל זאת, שוב נופלים קורבנות שווא. אין אפשרות לסכל כל פיגוע. הקבינט מתכנס שוב ושוב. החלטות מתקבלות, והמציאות הנוראה נותרת כשהייתה. אין פתרונות קסם. אין אפשרות לעצור באחת את מכונת הרצח. איך עוצרים את הטירוף הזה?
נתניהו חייב להכריע בין ריאליזם לבין משיחיות, בין מה שטוב למדינת ישראל לבין חלומות ואמונות העלולים להוביל לקטסטרופה. נתניהו עומד בראש ממשלת ימין מובהקת. לכאורה אין בפניו כל מכשול כדי לממש את מאווייהם של אנשי הימין לדורותיהם. לכאורה בלבד. נתניהו מבין היטב שיש פער עצום, בלתי ניתן לגישור, בין הרטוריקה הפוליטית לבין הפרקטיקה של היומיום. הפתרון האולטימטיבי של נתניהו, מאז ועד היום, הוא “שב ואל תעשה”. השאלה היא, עד מתי מדיניות זאת תוכל להימשך?
המנטרה הישנה־נושנה של ראשי הימין היא שיש למוטט את אבו מאזן, את הרשות הפלסטינית ואת שלטון חמאס בעזה ולממש את הריבונות הישראלית בהר הבית, קרי הפיכת המקום לאתר תפילה כשר למהדרין למאות ואולי אלפי יהודים מדי יום. כדי להשלים את “התשובה הציונית”, מציעים ראשי הימין לבנות בכל מקום ברחבי יהודה ושומרון וירושלים. לכל אלה ישנו מכנה משותף: חיסול הסכמי אוסלו וחזרה אל הימים שבהם ישראל שלטה על כל יהודה ושומרון ועזה. זאת האמת ואין בלתה. זאת המטרה של הימין המיליטנטי. לשם מושכים המתנחלים, השרים והח”כים מן המפלגות הימניות, כולל הליכוד. הם רוצים לראות במו עיניהם את קריסת הסכמי אוסלו, שעבורם היוו שבר אידיאולוגי מהותי. נתניהו חוזר וטוען שהוא מחויב לפתרון שתי המדינות, אך אנשיו, כולל שרים בממשלתו וח”כים מן הקואליציה, מגנים אותו על כך בפה מלא ומעל כל במה אפשרית.
משה ארנס, בטור השבועי שלו ב”הארץ”, טוען שאנו בפני רדת המסך מעל הסכמי אוסלו. ארנס מלמד קטגוריה על סירובה של ירדן להכיר בכך שהיא מדינה פלסטינית בפועל, על ערפאת וחבורתו שניסו לטעון שהפלסטינים הם עם נפרד מן העם הירדני, על הטרור הפלסטיני ואי יכולתם של ממשיכי ערפאת להתעלות לדרגת מנהיגים, על התוהו כיום בסביבתנו. הסיום המקווה מבחינתו של הלה ברור: ככל הנראה, רדת המסך על פתרון שתי המדינות. לזכותו של ארנס ייאמר שבמאמרו הוא אינו מביע צער או שמחה גלויים על אבחנתו החדה. יש לשער לאיזה צד נוטה שר הביטחון לשעבר: חזרה אל השליטה הישראלית בכל יהודה ושומרון ומימוש תוכנית האוטונומיה. אגב, ממשלות הימין מעולם לא הצליחו לממש את תוכנית האוטונומיה.
לא מן הנמנע שעוד נגיע למה שארנס חוזה לנו. לפי התבטאויותיו של נתניהו מאז הנאום המפורסם שלו בבר־אילן על פתרון שתי המדינות, שעליו גם הצהיר בנאומו האחרון באו”ם, לא שמענו מפיו שיש בכוונתו לאמץ את עמדת המתנחלים או עמדת ארנס. מהתבטאויותיהם של ראשי המתנחלים, השרים והח”כים התומכים בהרס הרשות הפלסטינית וחזרה אל השליטה הישראלית בכל יהודה ושומרון, אפשר להבין שנתניהו לא סיפק להם את מבוקשם. נתניהו מבין את המשמעויות המדיניות של ביטול הסכמי אוסלו, חזרה אל השליטה הישראלית ביהודה ושומרון וביטול כל ההתחייבויות הבינלאומיות שישראל חתומה עליהן.
הכרעתו קשה: מחד הריאליזם הפוליטי־מדיני מחייב פעילות מדינית ענפה, ללא הפסק, ללא אגו מנופח, בסיוע של גורמים בינלאומיים, לקראת הגעה לפתרון מדיני שכרגע אינו נראה באופק. במקביל, מלחמה בטרור המשתולל המשבש את חיי האזרחים ומפיל קורבנות מדי יום. מאידך, האלטרנטיבה של מימוש החזון המשיחי של שליטה בכל יהודה ושומרון, עם כל המשמעויות הרות האסון.
הכרעתו קשה: מחד הריאליזם הפוליטי־מדיני מחייב פעילות מדינית ענפה, ללא הפסק, ללא אגו מנופח, בסיוע של גורמים בינלאומיים, לקראת הגעה לפתרון מדיני שכרגע אינו נראה באופק. במקביל, מלחמה בטרור המשתולל המשבש את חיי האזרחים ומפיל קורבנות מדי יום. מאידך, האלטרנטיבה של מימוש החזון המשיחי של שליטה בכל יהודה ושומרון, עם כל המשמעויות הרות האסון.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי