ביבי מחלק את ירושלים. זה מה שבעצם קורה בימים אלה, כשהקבינט מחליט להטיל “כתר נושם” על השכונות המזרח ירושלמיות ומקים חיץ בינינו לבינן, חיץ שלא יחזיק מים, ובטח שלא סכינאים.
אחרי שהכתר הנושם ייפח את נשמתו יוטל כתר לא נושם, ואם המצב ימשיך להידרדר - תשקול ישראל להטיל עוצר. בסוף עוד ניאלץ לשקול להחזיר את הממשל הצבאי. פתרונות אחרים, אין.
זו תופעה עממית, נרחבת, ויראלית, לא צפויה, לא מדידה ולא נשלטת. גם אלף אבו מאזנים לא יוכלו לעצור אותה. הצעירים הפלסטינים האלה, חלקם ילדים, שמתנפלים עלינו עם גרזנים וקלשונים, חיים ביישות אחרת לגמרי, הדרייב שלהם אחר לגמרי, הם מגשימים את חזון “האביב הערבי” ששטף משטרים, גבולות ומדינות, לסתיו הפלסטיני ששוטף עכשיו את הרחובות מירושלים עד רעננה, דרך הגדר של עזה. לא מזמן, בתחילת העשור הזה, היה מי שהזהיר אותנו מ”צונאמי מדיני” שבעקבותיו עלול להגיע צונאמי אלים בשטח. נבואות הזעם התבדו וכלום לא קרה. המשכנו כרגיל, מקדשים את הסטטוס קוו, חיים את החיים הטובים ומשוכנעים שהכל בסדר. עכשיו הכל מתפוצץ.
ירושלים תוססת כבר שנתיים. בשנה האחרונה התסיסה הפכה נפיצה ואלימה. כל הכתובות נמרחו באותיות אדומות על כל הקירות, אבל נתניהו לא עשה כלום. חוץ מלנאום, כמובן. כל הצעדים ההרואיים שהוא “יוזם ומקדם” עכשיו כבר הוחלטו וקודמו בשנה שעברה ובזו שלפניה. בסוף - כמעט הכל זה יחסי ציבור. נתניהו אוסר על השרים להתראיין, שולח לטלוויזיה את השרים “שלו” (שטייניץ, מירי רגב), מקושש קרדיטים על הצעות חוק נידחות ומדליף לערוצי הטלוויזיה את “צעדי הקבינט” רגע לפני המהדורה, כדי להרגיע את הציבור. אבל הציבור לא נרגע. אין לו סיבה להירגע.
לא מזמן איים נתניהו שאם “ציפי ובוז’י” יעלו לשלטון נצטרך לנסוע לכותל בנגמ”ש. מחצית הנבואה הזאת התגשמה. ציפי ובוז’י לא בשלטון, אבל הנגמ”שים בדרך לירושלים. הצעדים הביטחוניים שנוקט עכשיו נתניהו נכונים. הוא מפגין איפוק ומתנהל בזהירות. הבעיה היא לא מה הוא עושה עכשיו אלא כל מה שלא עשה עד עכשיו. מי שמקדש את הסטטוס קוו ולא עושה דבר בערב שבת, אוכל את הדייסה שבישל בשבת.
הפלסטינים מוסתים, שטופי שנאה ופנטזיות. לא רק שהם נוהגים בברבריות, הם גם משקרים אחר כך והופכים את הרוצחים לקדושים מעונים. את כל זה אנחנו יודעים. הבעיה היא שמהחלק שלנו בהידרדרות אנחנו מתעלמים. החלק של הימין המשיחי שמדבר בקול גדול על בניית בית המקדש על הר הבית, שעולה בקצב גובר להר הבית ונותן לקיצונים האסלמיסטים את התשתית העובדתית הבסיסית כדי להפוך זבוב לפיל או גבעה להר. מעניין כמה אינתיפאדות עוד יצמחו מהר הבית, עד שנלמד את הלקח הזה.