לנו, כישראלים, זו הפתעה בכל פעם מחדש: גם בארה”ב, האימפריה האדירה, המשומנת, היעילה והמסודרת יש בלגן.

אנחנו רגילים להשיב במשיכת כתפיים ובחיוך של יודעי דבר לשאלות האירופאים והאמריקנים איך יכול להיות ששר בממשלה עולה על הר הבית; שסגנית שר מסבירה שמדיניות הממשלה היא לעולם לא להקים מדינה פלסטינית; ושסגן שר הביטחון שאומר באופן ישיר שהמצב יירגע רק כשהפלסטינים יבינו שלעולם לא תהיה חלוקה של הארץ - שהם ממש לא מייצגים את המדיניות הרשמית של ישראל, שראש הממשלה לא שלח אותם להעביר מסר, שזו לא המדיניות הישראלית אלא פשוט חלק מהדייסה הפוליטית הפנימית. ככה זה כאן, אנחנו נאנחים, זו הפוליטיקה.

אבל כשמישהו בצד השני פולט שטות - זה תמיד במכוון, העברת מסר חשאי, עדות למה שקורה בבית הלבן. עד לרגע זה כנראה מדובר בהחלקה על בננה דיפלומטית. ג’ון קירבי פשוט פישל. הוא לא נשלח לומר שישראל הפרה את הסטטוס קוו בהר הבית. זו לא הייתה הכוונה, כי מאחורי הקלעים הבוס שלו עובד בדיוק על הנוסחה ההפוכה: הצהרה משותפת של כל הצדדים כדי להרגיע את המצב, שלא הייתה הפרה של הנהלים הרגילים וגם לא תהיה בעתיד. אמריקה נכנסת כדי לשרטט מחדש את הכללים במקום הכי רגיש במזרח התיכון.

קירבי נאלץ לחזור בו. זה קורה לפעמים. אבל, זה כן חושף משהו ממה שמתבשל במסדרונות בוושינגטון לקראת פגישת נתניהו־אובמה בעוד שלושה שבועות. בניגוד למה שהיה במשך שנים, בניגוד להבנה הבסיסית שלנו שהאמריקנים מבינים אותנו עד הסוף ותומכים בנו ללא סייג, בבית הלבן יש חריקות בכל הנוגע לישראל. הם חורקים שיניים בכל פעם שנתניהו נואם באו”ם. הם חורקים כשהם נאלצים לתת גיבוי למדיניות של הפעלת כוח, אחרי שהזהירו שאם לא תהיה התקדמות מדינית יש סיכוי להתפרצות אלימה.

קרי אמר לי לפני שנתיים וחצי את המילים “אינתפאדה שלישית” - ואצלנו מיד טענו שהוא מסית ונותן פרס לאלימות. זה חושף שאף שפסגת אובאמה־נתניהו נידונה להצליח - כי זה אמור להיות טוב לשני הצדדים - לא מאמינים לנו באופן אוטומטי. לא מאמצים את האמת שלנו באופן מיידי וכולל. זה מחיר העימות, זאת תוצאת היחסים החורקים והמרירים בין הממשל הנוכחי לבין ממשלת ישראל. והדבר הכי מטופש שישראל יכולה לעשות זה להיכנס למלחמת האשמות עם וושינגטון. יש לנו משחק כזה עם אבו מאזן. בואו נסתפק בזה.

הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות 2