בדיוק בעוד חודש תתבקש הכנסת לאשר בקריאה שנייה ושלישית את תקציב המדינה ל־2015־2016.

יחד עם אישור התקציב, יצביעו חברי הכנסת על חוק ההסדרים. אם חוק ההסדרים לא יאושר, המשמעות היא שגם התקציב לא יאושר, והממשלה תיפול.

2015 היא השנה ה־30 להפעלת חוק ההסדרים. החוק, שאושר לראשונה ב־1985, נועד במקור להציל את כלכלת המדינה ממגפת ההיפר אינפלציה שהתרחשה באמצע שנות ה־80. לחוק הייתה תכלית חד־פעמית, אלא שמקבלי ההחלטות התאהבו בשיטה ושכללו אותה לדרגת סטארט־אפ.

החוק מבטיח שיטה חדשנית, אך לא שקופה, לקיצור תורים פרלמנטרי. באצטלה של רפורמות, מתעלם לא אחת החוק מחוות דעתם של גורמי מקצוע. דמוקרטיה זה ממש לא, ולכן את חוק ההסדרים ניתן לכנות "חוק ההסתרים". כעת, בחסות האירועים הביטחוניים ובחסות החוק, מנסים באוצר לבצע מתחת לאפם של חברי הכנסת סדרת מחטפים.

אם החוק יאושר יוכלו, למשל, גופים חוץ־בנקאיים (בהם חברת האשראי "האחים נאווי") לגייס הון מגופים מוסדיים, ללא פיקוח הולם. מהלך זה ייצא לפועל בניגוד מוחלט לחוות דעתה של הנגידה קרנית פלוג.

חוקים אחרים שצפויים להיות מאושרים במסגרת חוק ההסדרים – בהם חוקי הפנסיה, הכוללים את שינוי שיטת התגמול של סוכני הביטוח והפחתת תקרת הטבות המס לחוסכים בשכר גבוה - שנויים במחלוקת לא פחות, והדיונים הסוערים בימים האחרונים בכנסת מוכיחים את הבעייתיות שבהם.

החוק הבעייתי מתייחס גם, כאמור, לנושאי בנקאות, ביטוח, מיסוי ורפורמה במשק האנרגיה. כך, למשל, השינויים המבניים ברשות החשמל כללו את ניסיון הדחת יושבת ראש הרשות, אורית פרקש־הכהן. אולם מחשש להסתבכות משפטית, הוצא סעיף זה מחוק ההסדרים.

עוד הוצאו מחוץ לחוק ההסדרים שהוגש לאישור הכנסת: המלחמה בהון השחור, השינויים בהטבות המס לרשויות המקומיות והמלצת ועדת ששינסקי 2 למיסוי משאבי טבע. מנגד, לחוק ההסדרים הוגנבה היוזמה לחיובם של עצמאים בהגדלת ההפרשה לביטוח הלאומי, כתנאי לקבלת דמי אבטלה. כל אחד מנושאים אלה נדון בימים האחרונים בוועדות הכנסת השונות, שם מתברר עד כמה עמוק חוסר ההסכמה סביבם.

על אף רוחבה של הקואליציה שבה היה חבר, שר האוצר לשעבר יאיר לפיד היה מודע לבעייתיות של חוק ההסדרים וצמצם אותו למינימום ההכרחי. שר האוצר הנוכחי, משה כחלון, נוקט שיטה הפוכה: גודלו של חוק ההסדרים עומד ביחס הפוך לדלות הקואליציה הצרה שבה הוא שותף.

לקואליציית נתניהו הרעועה, בת 61 חברי כנסת, אין הלגיטימציה לאכוף "רפורמות" שונות ומשונות ללא דיון פרלמנטרי מקיף וענייני. נכון שהרבה יותר קשה ומסובך להעביר חוקים דרך הכנסת, אבל זה טבעה של דמוקרטיה.

חברי הכנסת אינם חותמת גומי. עמדותיהם מותאמות גם להלכי הרוח של הציבור וקבוצות הלחץ השונות. עם כל הכבוד לאנשי המקצוע באוצר, לא תמיד הם יודעים טוב מהאחרים מה טוב לאזרחי ישראל.