חיים רמון הקיץ השבוע משנת חורף ארוכה. הוא הבריש את בגדיו, חידד את שיניו ושיחר לטרף. מבחינתו - הגיע האביב: הציבור במצוקה והוא ישמח לפתרון בזק, לססמה חדשה לתלות בה את התקווה למחר טוב יותר. רמון יודע: לבנות זה קשה. להרוס, להיפרד, לחתוך, להתכנס, להתמגן, להיכנס לגטו, לחלק, לוותר - קל ופשוט הרבה יותר. אחרי שיצר את פתרונות הקסם הקודמים - תוכנית ההתנתקות וחומת ההפרדה, מנפנף רמון גם הפעם בשרביט הקסמים ומביא לנו את "הדבר הבא" בפתרונות הרסניים. והפעם: חלוקת ירושלים.
הרעיון של נטילת תעודות הזהות של תושבי ירושלים הערבים כנראה שלא נולד במוחו של ראש ממשלתנו, אלא במוחו של רמון. תחת הססמה הקליטה "לא התפללנו אלפיים שנה לכפר עאקב", רמון רוצה להפוך את תושבי השכונות הערביות לפליטים ואת השטח - לשטחה של הרשות הפלסטינית. רמון מחלק את ירושלים.
הוא לא טיפש. הוא פועל בכל כך הרבה מישורים שיווקיים, שזה מופלא באמת. קודם כל יש להקטין את הוויתור - אם נקרא לאזור "כפר", הוא יצטייר בעיני הישראלים כקטן וזניח. דבר שני, להראות כאילו אנחנו לא מוותרים בעצם על כלום - לפמפם את המשפט "העיר ממילא כבר מחולקת" עד שיהפוך לאקסיומה. דבר שלישי, לעקוץ את הישראלי בכיס - אנחנו הכי שונאים להיות פראיירים, ולכן לספר על תשלומי עתק שישראל משלמת לערביי ירושלים דרך הביטוח הלאומי (מעולם לא שמענו אותו מתקומם על 1.5 מיליארד השקלים שהרש"פ חייבת לחברת החשמל, למשל. אנחנו פראיירים רק כשזה עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה שלו).
אבל לא רק רמון, גם נתניהו מחלק את ירושלים. כבר הרבה מאוד זמן אין ריבונות בשכונות הירושלמיות שמעבר לחומת ההפרדה. כן, יש 11 שכונות ערביות שתושביהן מחזיקים בתעודת זהות ישראלית, אך הן נמצאות מהצד השני של הגדר, ולכן אין להן שירותים מוניציפאליים בסיסיים, כמו פינוי זבל, טיפת חלב, פיתוח קהילתי (מגרשי ספורט או מתנ"סים) או אכיפת חוקי בנייה. האמת היא שאין בהן אכיפה כמעט בכלל. המשטרה כמעט שאינה נכנסת לשם. המשטרה הפלסטינית לעומת זאת, נוכחת בהן ועוד איך.
חיים רמון. מחלק את ירושלים. צילום: עדי אבישי
כשברקת מבקש להרוס בית באחת מהשכונות הערביות, הוא נתקל בחומת הסירוב של נתניהו. ביבי מחלק את ירושלים בפועל, הוא לא רוצה לאכוף את החוק הישראלי בחלקים נרחבים של העיר. חוסר השלטון יוצר אנרכיה. המפגעים היוצאים משכונות אלו מבינים את המסר.
במחקרו האחרון של נדב שרגאי, המפורסם בספרו "ירושלים - אשליית החלוקה" (בהוצאת המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה), הוא משרטט את האסון שבאפשרות הטומנת חלוקת העיר. במחקרו, מקדיש שרגאי חלק נכבד לסוגיית החומה החוצה את העיר ומוציאה את השכונות הערביות הצפוניות מחוצה לה. זו הייתה חלוקה פיזית של העיר, שבכוונת מחלקיה להרחיב את החלקים הערביים שיוצאו ממנה. משום שהסטטוס האזרחי של תושביה נותר בעינו, מי שידו הייתה משגת עבר לצד השני של החומה. תופעה זו, של הגירת ערבים משכונותיה הערביות של העיר אל שכונות יהודיות כגון הגבעה הצרפתית, הפכו את החיים של היהודים החיים בהן לסיוט.
בלון הניסוי שהפריח נתניהו השבוע, המציע ליטול את תעודות הזהות של תושביה הערביים של העיר, לא יעבור בממשלה שבה יושב הבית היהודי. לכן רמון כנראה הציע לנתניהו לגשר בינו לבין מפלגת העבודה, שתצטרף ללא ספק, לממשלה שתחלק את העיר במקום בנט וחבריו.
מה יקרה אם יוחל הניסוי של נתניהו־רמון? אין צורך לאמץ את הדמיון, צריך רק לדפדף אחורה בספרי ההיסטוריה או לשאול את מי שחי בעיר בין 48' ל־67', כשהייתה מחולקת. הוא יספר ודאי על הפחד לגור בשכונות הספר, ועל רבע מאוכלוסיית העיר היהודית שנטשה אותה מפחד הצלפים הירדנים.
אם אתם לא מוצאים יהודי כזה, תנסו להיזכר בסיוט של החיים בשכונה כמו גילה, שבין השנים 2000 ל־2004 סבלה מירי מתמשך מבית ג'אלה. חזון חלוקת
ירושלים, כפי שהוצג השבוע על ידי ראש הממשלה שלנו, יבריח מהעיר את יהודיה, ויכניס לגבולותיה עוד ערבים. נתניהו יוכל לכתוב פרק חדש בביוגרפיה שלו: כך החרבתי את ירושלים.
אבל אולי זה הפתרון נגד הטרור? אולי אם ניתן לערבים את כפר עאקב תחילה, ולאחר מכן את ג'בל מוכאבר (אליו הרי, לא התפללנו מעולם), וניטול מהם את תעודות הזהות שלהם (שאגב, זוהי הטעיה נוראה של הציבור: ערביי ירושלים הם תושבים ולא אזרחים שווי זכויות. הם אינם רשאים לבחור או להיבחר לכנסת) - אולי יפסיקו לדקור יהודים בחוצות העיר?
מסתבר שלא. שרגאי מפרט במחקרו את הממצאים המובילים להנחה כי גם לאחר חלוקת העיר - ימשיכו הערבים לפגע בנו: ראשית, פלסטינים ביו"ש אינם מוכנים לוותר על ירושלים כולה, פשרה טריטוריאלית לא תספק אותם, הם מתחנכים על חזון אחר. יתרה מכן, נציגי הרש"פ הכינו רשימה של 7,000 מבנים במערב העיר שאותם הם מכנים "רכוש ערבי" ותובעים להשיבם לפלסטינים. שנית, התמיכה של ערביי העיר עברה מפת"ח לחמאס, המתנגד לכל פשרה בעיר.
בואו ננתח קצרות את ניסיונות הבריחה שלנו מהפלסטינים. האם הם הביאו שלום ושלווה? הסכמי אוסלו, שבהם יצאנו מערי הגדה, העלו במידה ניכרת את הטרור בארץ כולה. לא, זה לא משום שלא היה להם "אופק מדיני", אלא משום שלנו היה פחות מודיעין מסכל בפנים. ואם דוגמת הקושי להיכנס לשטחי A לא מבהיר את התמונה, תחשבו על ההתנתקות.
מסתבר שלברוח מהערבים לא עוזר לישראל מבחינה ביטחונית אלא רק מדרדר את מצבה. אסור שזה יקרה גם בירושלים.
חברי הקואליציה משחקים עם ראש הממשלה משחק חדש. זה די דומה ל"כן, לא, שחור, לבן", רק שבמשחק הזה אסור לדבר בגנות שופטים ואסור לבטא רצון יהודי כלשהו הקשור להר הבית, ישירות או בעקיפין. זהו משחק קשה במיוחד, בעיקר לשומרי המסורת מבין חברי הקואליציה. אלו המבקשים בתפילת שמונה עשרה:
"הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה". או "תִּשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ, מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין, וּבְנֵה אוֹתָהּ בִּנְיַן עוֹלָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם". או "וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ."