עובדים עלינו באוזניים  


למה להיתמם. זו העונה שבה כל יצרני התרבות – מפיקי ה־DVD החגיגיים במלאת 30 שנה ל"בחזרה לעתיד", רועי הדינוזאורים, סדרות טלוויזיה משופצות ואשפי מיחזור מוזיקליים – מביטים בנו כמו בעדר מוכה קדחת קניות שאין לו ברירה אלא להניח מתנות מתחת לעץ או ליד החנוכייה המהבהבת. אני אומר את הדברים בהשלמה, וכמעט בחיבה, משום שפעם הייתי צרכן כזה, עד שנסתם כוח הקנייה שלי, ומאז אני רק מתבונן. הסובלנות החדשה שלי אינה אומרת שאי אפשר להרגיז אותי; בעיקר כאשר מדובר ברוקיסטים שהגדירו את טעמי המוזיקלי ושגילם המתקדם – או חלילה מותם – גורמים להם להתמהמה יותר ויותר בין אלבום של חומרים חדשים למשנהו, והם נופלים קורבן לתאוות גשמיות שאינן יודעות גבולות.



"הנהר" (1980) הכפול נותר לטעמי אלבומו השלישי במדרג חשיבותו של ברוס ספרינגסטין. הוא היה הורדת הילוך מובהקת ושינוי במצב רוח מקודמיו. כפול אמרתי? לראות את ספרינגסטין, הכמעט קדוש במקומותינו, נותן ידו לתעלולי שיווק נחותים, זה כואב. כעת נקרא "הנהר" The Ties That Bind: The River Collection, ומחירו 119.99 דולר. האם הייתי מוציא את הכסף אילו היה מצוי בכיסי? אינני יודע. אבל הוא לא, והנושא מרגיז אותי. מובן שעבור סכום נאה כזה נותן הבוס עולם ומלואו: 52 שירים בארבעה דיסקים; ארבע שעות של חומר מצולם שלא נשזף קודם לכן; האלבום המקורי; דיסק של שירים וגרסאות חלופיות שלא נשמעו בעבר; ו־DVD של הקונצרט המלא מטמפה, אריזונה, הנחשב מיתי בחוגי בוטלג. סרט תיעודי חדש וספר שולחן קפה ובו 200 צילומים חדשים. חבילה נאה לכל הדעות, אבל קרובה מדי למה שמרגיש אווז כאשר מפטמים את הכבד שלו.
 

את האלבום ה־12 בסדרת הבוטלג הרשמית של בוב דילן, שנקראThe Cutting Edge 1965-1966 ומתעד את הפקת שלושת אלבומיו החשמליים הראשונים, ניתן לרכוש בגרסה מינימליסטית במחיר רגיל, או לקפוץ מעל לפופיק עם בוב ולהשכיב 119.99 דולר על גרסה ובה שישה דיסקים, 100 שירים בגרסאות אלטרנטיביות, 16 טייקים של "כמו אבן מתגלגלת" וספר ובו 120 עמודים.

דילן מציע לפחות מסלולי רכישה שונים. פחות מעשור אחרי אנתולוגיה נהדרת של The Faces, להקתם הכמעט אנונימית של רוד סטיוארט, רון ווד ורוני ליין שהניחה את כל הסחורה, בחרו הללו בשוד בצהרי היום: 1970-1975: You Can Make Me Dance, Sing or Anything…, שהם כל אלבומי האולפן שלהם ואלבום נוסף ובו תשעה שירים שכאילו לא שמענו קודם, אבל לא באמת. שלכם ב־41.55 דולר. כדי שלא לפגר אחרי שכבת הגיל שלו קפץ דיוויד בואי על עגלת החג עם Five Years: 1969-1973, קופסה ובה 12 דיסקים וספר (128 עמודים) ב־96.18 דולר. 
 
מי שחייב את אליס קופר לחגים, יכול לקבל אותו ב"אלבומי האולפן" (15 דיסקים) ב־68.99 דולר. געגועים לפרדי מרקורי ולקווין ימצאו מזור בקופסה A Night at the Odeon, דיסק, בלו־ריי, ספר (60 עמודים) ורפליקות באיכות משובחת של כרטיסים, תוכנייה, כפתורים, פוסטר ובלונים ב־127.98 דולר. ואם נדמה לכם ששמעתם הכל, מה עם אקסטרווגנזה נדירה באמת: Jagged Little Pill של אלאניס מוריסט במלאת לו 20, המשתרע על פני ארבעה(!) דיסקים לעומת המקור הבודד.
 
יש עוד, רבים מנשוא, אבל נדמה לי שהנקודה עברה. יכול להיות שאספנים חרופים למיניהם זקוקים לתיעוד קפדני של ההבדלים המזעריים ולעשרות טייקים מאותו שיר באוסף שלהם. אני לעומתם – אם היה לי הכסף – הייתי מניח אותו בצד לעת זקנתי. שזה מחר. 


קלאסי 

של סילברסטיין המנוח זכור בעיקר בגלל ספרי ילדים אלמותיים כ"עץ הנדיב" ומקאמות סקסיות בפלייבוי מתישהו בשנות ה־70. אינני זוכר את הנסיבות שבהן נפל לידי תקליטו Freakin’ at the Freakers Ball, אבל הרגע היה ונשאר אחד המרגשים בהשכלתי המוזיקלית. לסילברסטיין הקירח והמזוקן היה קול של משאית חצץ חצי ריקה בהילוך נמוך והוא אולי הכיר כמה אקורדים בפסנתר. אבל היה לו שכל להזמין לאולפן את להקת הרוק Dr. Hook & the Medicine Show, בעלת אחד הגרובים היותר נינוחים, פרועים ומפוזרים בהיסטוריה עם גיטרה סולו רעשנית וצרודה. באלבום היו 12 שירים. בדיסק מ־1999 נוספו שלושה שירי בונוס. 
 
חוץ מהיותו אחד האלבומים המסטולים ששמעתי מעודי, בחיבור עם נטיותיו למעשיות מיניות שהתחרו רק ב־Over-nite Sensation של פרנק זאפה, היו באלבום כמה שירים קלאסיים שעמדו בכל קריטריון: מילולי, מוזיקלי והפקתי. התוודעתי לאלבום בגיל שבו כבר לא הסמקנו מבושה. לנצח נזכור את Stacy Brown Got Two, Polly in a Porny ואת All About You. שירים שדילגו בשמחה פרועה, התרוצצו בין הרמקולים וגרמו לנו לשכוח עכבות רבות שאותן מביאים לעולם נערים מרמת גן. 

גסטרו 


פילדלפיה צ'יז־סטייק סנדביץ': לוקחים חתיכה גדולה של סטייק, ופורסים אותו במכונת פריסת נקניקים או ביד. פרוסות הבשר צריכות להיות שומניות מעט ודקות. צריך משהו כמו גרידל או פלנצ'ה שמניחים על הגז כך שיכסה לפחות שתי להבות. פורסים בצל לטבעות דקות. פלפל ירוק, או שניים, לרצועות דקות. משמנים את משטח הברזל ומחממים אותו היטב. מניחים את הבצל והפלפל על הברזל ומטגנים. לקראת סוף טיגונם מוסיפים את הבשר הפרוס, משחימים אותו ומתבלים במלח ובפלפל. בינתיים מורחים כמה לחמניות במיונז וקצת חרדל. מרכיבים מנות מהבצל, הפלפל והבשר, מוסיפים פרוסות מוצרלה דקות ומכניסים ללחמנייה.