פגישת אובמה־נתניהו לא תשנה עובדה אחת: ארצות הברית משכה את ידיה מכל מעורבות להפסקת גל הטרור הפוקד את ישראל ועזבה אותנו לאנחותינו.


זכותה של ממשלת ישראל לנהל מדיניות חוץ כראות עיניה. היא נבחרה על ידי הציבור. ראש הממשלה קיבל 30 מנדטים, ואסור לשכוח זאת. שרת התרבות דואגת להזכיר זאת לכל המבקרים. נכון, כוונתה היא לסתום את פיותיהם, אלא שבזאת היא לא תצליח. ויש עוד עובדה, כואבת, מצערת, מפילה קורבנות: כחמישה שבועות משתוללת בארץ אינתיפאדת סכינים, והסוף אינו נראה באופק. יש סיבות רבות מדוע בסבב האלימות הנוכחי הזירה הוזנחה לאנחתה, אך החשובה ביותר היא משיכת ידה של ארצות הברית מכל מעורבות כדי להביא לסיומה. אם מישהו היה צריך עוד הוכחה ליחסים העכורים בין ישראל לארצות הברית, בא סבב הטרור הנוכחי, טפח על פנינו והעיר אותנו מתרדמתנו.



תקופה ארוכה מזהירים גורמים שונים שההרעה ביחסים בין ישראל לארצות הברית תוביל לתוצאות הרות אסון. מובן מאליו שכל אותם שרים וח”כים המרכיבים את הממשלה, וכמובן רוב הציבור התומך בממשלה, פוטרים במחי יד את עצמם מכל אשם, מגדפים ומבזים את נשיא ארצות הברית וראשי הממשל האחרים, מתריסים נגדם ומסיתים. זאת וגם זאת; טענו זה שנים רבות כי ללא סיוע אמריקאי יקשה על ישראל בזירה הבינלאומית, אך גם בזירה האזורית. ולדאבון הלב, טענותינו התבררו כנכונות.



ארצות הברית לא נקפה אצבע בכל הקשור באינתיפאדה הנוכחית. אפילו במפגש ברבת עמון עם אבו מאזן והמלך הירדני לא הצליח קרי לשכנע את שני המנהיגים להיפגש עם נתניהו. וכך מצוטט בתקשורת: “מקורות מדיניים ברמאללה אמרו כי שר החוץ האמריקאי קרי ניסה ליזום פגישה משולשת ברבת עמון בין ראש הממשלה נתניהו, ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן ומלך ירדן עבדאללה, אך ירדן והפלסטינים התנגדו למהלך", כך מדווח העיתון הערבי “ראי אל־יום”. מקורות ברמאללה אמרו כי בית המלוכה הירדני, כמו גם אבו מאזן, חששו מתגובת הרחוב הירדני והפלסטיני כאחד. לדיווח אין אישור ממקור אחר (כך לפי אתר רשת ב’).



לא מן הנמנע שזו סיבה אמיתית. הזעם ברחוב הפלסטיני עצום, וגם בירדן. אך לו ארצות הברית הייתה מעוניינת במפגש, ניתן היה לארגנו בצורה שתספק את כולם. הצהרה ברורה של נתניהו־עבדאללה־אבו מאזן בבית הלבן שאין כל כוונה של ישראל לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית ושארצות הברית יחד עם הקוורטט ערבים לכך הייתה יכולה להוביל לרגיעה מסוימת. ארצות הברית אפילו לא ניסתה להתאמץ. גם אובמה טועה שאינו יוזם מהלך מדיני לקראת רגיעה, אך זו המציאות המאמללת אותנו.



ראש הממשלה ושרי הממשלה הקיצונים הביאו עלינו את המצב הזה. התבטאויות השרים שלא תוקם מדינה פלסטינית או שישנה כוונה ברורה לאפשר ליהודים לעלות להר הבית ולהתפלל, ראו המקרה של סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי - כל אלה מרפים את ידי הממשל האמריקאי מלנקוט יוזמה מדינית להפסקת הקזת הדם.



מדיניות החוץ של ישראל נמצאת בשפל. ארצות הברית אינה מעוניינת בנעשה באזורנו, אך לא רק היא. מדינות אירופה המערבית עסוקות בנושא הפליטים. מול התוקפנות הרוסית ששברה את נקודת האיזון באזור, העולם המערבי רפה. גבולנו הצפוני אינו רגוע. האינתיפאדה משתוללת. ישראל לבדה מול כל האיומים הללו.



יש לומר בריש גלי: מי שסבור שרק באמצעות מהלכים צבאיים או משטרתיים ניתן יהיה לסיים את סבב הטרור הנוכחי טועה. הוא יסתיים סביב שולחן דיונים. היעדר כל יוזמה מדינית מביאה לעוד ועוד קורבנות. זהו התבשיל שממשלת ישראל בישלה במו ידיה בזירה הבינלאומית, ואת התשלום משלמים אזרחי ישראל. 



הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי