בספרי "מבוך הלוחמה בטרור – כלים לקבלת החלטות", שפורסם לפני כעשור, אני מציע לקורא דוקטרינה חדשה ללוחמה בטרור, שבוחנת את כל תחומי ההתמודדות עם התופעה.

הפרק העשירי של הספר, שמדגיש את הצורך בשדרוג שיתוף הפעולה הבינלאומי לרמה של לוחמה משותפת בטרור, מסתיים כך: "נראה כי כל עוד לא ישתנה מאזן האינטרסים של מדינות העולם ביחס לטרור, לא יהיה אפשר לנהל מערכה בין לאומית משותפת ויעילה נגד הטרור. רק כאשר מדינות העולם החופשי יעריכו כי האינטרס שלהן להיאבק בתופעת הטרור הבינלאומי עומד מעל לכל האינטרסים האחרים, יהיה אפשר להוציא אל הפועל מהלך בינלאומי מתואם ויעיל. נראה כי מאזן האינטרסים של המדינות ישתנה רק כאשר הטרור יעבור סף מסוים של נזק והאיום יגדל בצורה משמעותית... רק כאשר יתרחשו גלי טרור מרובי נפגעים בשטחיהן של מדינות הבוחרות כיום להעלים עין מחומרת הבעיה, והסכנה לשלום העולם בשל הטרור תהיה מוחשית יותר, ניתן יהיה לצפות כי מדינות העולם החופשי יתאחדו למאבק משותף, כן, ובלתי מתפשר בטרור הבינלאומי".

אירופה והעולם החופשי צריכים לערוך רפורמה יסודית במדיניות ההתמודדות שלהם עם הטרור. השינוי חייב להיות רב־ממדי. עליו להתחיל בשינוי תפיסתי – היכרות מעמיקה עם היריב והבנת הרציונל שלו. מכאן יש לערוך שינויי חקיקה, שיעניקו סמכויות נוספות לגורמי הביטחון במאבקם בטרור, תוך שמירה על האיזון הנדרש בין אפקטיביות המלחמה בטרור לבין הערכים הליברליים־דמוקרטיים של המדינה.

שינוי דוקטרינרי מתבקש כולל בין השאר את ביטול הסכם שנגן הקובע מעבר חופשי בין מדינות אירופה, פיתוח שיטות ואמצעים מתקדמים לסגירת הגבולות, ובקרה אפקטיבית של מעברי הגבול. שינוי דוקטרינרי אחר מחייב פעילות יזומה לסיכול טרור ומעבר מהגנה ליוזמה ולהתקפה.


  המסעדה בפריז בה נרצחו 15 בני אדם. צילום: אייל לוי 

על אירופה לערוך שינוי במדיניות ההגירה שלה, תוך הגבלת גל המהגרים, סינון קפדני שלהם וקביעת מבחני קבלה למעמד תושב או אזרח, המתבססים על נכונות המהגר לקבל את חוקת המדינה וערכיה הליברליים והדמוקרטיים, כולל עקרונות של איסור הסתה ושיוויון הנשים.
 

כמו כן, על אירופה להטמיע שינויים ערכיים, תוך בחינה מחודשת של עיקרון הרב־תרבותיות ופיתוח מנגנוני אינטגרציה שיובילו להיטמעות אוכלוסיות המהגרים וימנעו איי בדלנות תרבותיים. ומעל לכל, על מדינות אירופה והעולם החופשי להבין כי התמודדות יעילה עם הטרור הבינלאומי מחייבת מעבר משיתוף פעולה בלוחמה בטרור ללוחמה משותפת בטרור.

 

יצירת פלטפורמה 


המאמץ הראשון המתחייב מהצורך לגבש מדיניות בינלאומית משותפת ללוחמה בטרור הנו יצירת מכנה משותף נורמטיבי. דהיינו, הגדרה מוסכמת למונח טרור. למרות היקף הטרור, אין עדיין הסכמה בינלאומית על הגדרה אחת לתופעה.
 

ההגדרה המוצעת הנה: "הטרור הנו שימוש באלימות מכוונת על ידי ארגון תת־מדינתי, נגד יעדים אזרחיים לשם השגת מטרות פוליטיות". ההגדרה מבחינה בין המטרות הפוליטיות המניעות את מבצעי הטרור לבין שיטת פעולתם - הפגיעה המכוונת באזרחים.
 

בניגוד לאמרה הרווחת "טרוריסט בעיני האחד הוא לוחם שחרור בעיני האחר", ההגדרה המוצעת קובעת כי אין שום מטרה פוליטית, אידיאולוגית, דתית או אחרת שיכולה להצדיק את השימוש בטרור, בהיותו מכוון נגד אזרחים.
 

לפיכך הגדרה זו מאפשרת להשיג הסכמה בינלאומית ביחס לזהותם של ארגוני טרור ולגבש אמנות בינלאומיות שיחייבו את המדינות לפעול נגד תשתיות של ארגוני טרור שהתמקמו בתחומן; שימנעו הסתה לטרור והזדהות עם טרוריסטים; שיאסרו פעילות של ארגונים תומכי טרור במסווה של פעילות הומניטרית, דתית או חינוכית; אמנות שיסדירו את זכותן של מדינות לבצע פעולות סיכול נגד הטרור לשם הגנה על אזרחיה, גם כאשר הדבר כרוך בפעולה בשטחה של מדינה שלישית, ועוד.
 

מערכת האמנות הללו תעניק פלטפורמה רחבה לפיתוח שיתוף פעולה בינלאומי בתחומים רבים של לוחמה בטרור. איום הטרור העולמי והאזורי מחייב סוג אחר של שיתוף פעולה בינלאומי, במיוחד בתחום המודיעיני, בתחום ההכשרה המבצעית ובתחום הטכנולוגי.
 

בתחום המודיעיני יש להתגבר על ניגודי אינטרסים פוליטיים, שיקולי אגו (אישי וארגוני), קשיים אובייקטיביים של חשיפת מקורות וסכנות של מיסקונספציות קולקטיביות. בתחום ההכשרה המבצעית, על מדינות העולם הנאור להסתייע בניסיון המצטבר של מדינות אחרות בפעילותן ההתקפית, ההגנתית והאבטחתית, והענישה והחקיקה, כמו גם בניסיון המצטבר בניהול זירות פיגוע: הפעלת שירותי חירום, שליטה, תיאום, בקרה וסנכרון בין גופי ההצלה, הביטחון והמודיעין בחירום, טיפול רפואי, ועוד. הידע והניסיון המצטברים יועברו באמצעות פעילות הדרכה, אימון והכשרה משותפים.
 

בתחום הטכנולוגי יש לאחד את המאמצים לפיתוח האמצעים הנדרשים לאיתור המפגעים ולנטרולם, ולפיתוח אמצעי מודיעין, האזנה, מעקב, שליטה ובקרה, אמצעים לאיתור חומרי נפץ וחומרים כימיים וביולוגיים ונטרולם, מערכות ניתור וסיכול של סייבר טרור, ועוד. מאמץ כזה עשוי להשביח את המוצר הטכנולוגי, להוזיל את עלותו ולקצר את זמן הפיתוח שלו.
 

מסגרות בינלאומיות 


המעבר משיתוף פעולה בינלאומי למערכה משותפת נגד הטרור אינו בבחינת שינוי סמנטי. הוא כולל הבנה שונה של מהות המאבק ואופן ההתמודדות הנדרש, ומחייב הקמת מסגרות פעולה משותפות כמעט בכל נדבכי הלוחמה בטרור.
 

מודיעין: יש להקים מסלקה מודיעינית בינלאומית שאליה יועבר מידע התרעתי בזמן אמת, מידע על תנועות טרוריסטים, כוונותיהם, יכולותיהם ומאפייני פעולתם. מידע זה יעמוד לרשות קואליציית המדינות הנלחמות בטרור, ויעשה בו שימוש משותף לסיכול פיגועים.
 

מעבר לכך, יש להקים מסגרת משותפת של איסוף מודיעין גלוי (OSINT) שתבצע מעקב מעמיק ולעתים גם תתערב בשיח הג'האדיסטי. ארגוני הטרור כיום פעילים מאוד בזירת האינטרנט ומשתמשים באתרים וברשתות החברתיות לצורך הסתה, רדיקליזציה, גיוס פעילים וכספים, הכשרה של טרוריסטים, העברת הנחיות מבצעיות ועוד. המידע שיופק על ידי יחידת ה־OSINT הבינלאומית יועבר למדינות המשתפות פעולה במאבק בטרור העולמי והאזורי. 

בתחום ההתקפי: יש להקים יחידות התערבות משותפות ויחידות בינלאומיות ללוחמה בטרור, אשר בהתראה קצרה יעמדו לרשות המדינות הנפגעות לשם ביצוע משימות של סיכול טרור: תפיסת טרוריסטים, השתלטות על מבנים וכלי תחבורה, חילוץ בני ערובה וכו'.
 

במקביל יש להקים יחידה בינלאומית לניהול משא ומתן עם טרוריסטים. אנשי היחידה צריכים להכיר את תופעת הטרור האסלאמי־רדיקלי על בוריה: את התרבות, השפה, הדת, תהליכי קבלת ההחלטות ומאפייני החשיבה של הטרוריסטים בחתך ארגוני שונה.
 

הגנה: יש להקים יחידות אבטחה בינלאומיות לצורך סיוע למדינות הסובלות מאיום מתמשך של טרור, זאת בין השאר גם לשם הפגנת סולידריות ונחישות בינלאומית למלחמה בטרור. יחידות אלה יוצבו לשם כך בנקודות רגישות בשטחה של מדינה שתבקש סיוע שכזה. קיומן של יחידות אלה - שייפרסו בשטחי המדינות הנפגעות ויצוידו באמצעים הטכנולוגיים החדישים - יסייעו להתמקצעות מערך האבטחה והסיכול של מדינות אלה, כך שלאחר פרק זמן מסוים יהיה באפשרותן של היחידות המקומיות להחליף את הבינלאומיות.
 

פעילות משפטית וחקיקה: יש להקים בית משפט בינלאומי לפשעי טרור, שימלא את החלל הקיים כיום בבית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג בכל הנוגע לשיפוט טרוריסטים. בית המשפט הבינלאומי לטרור יתמקד לפיכך רק במשפטים של טרוריסטים ויתבסס על הגדרת הטרור המוסכמת ועל אמנות בינלאומיות שיתקבלו על בסיס הגדרה זו. הוא גם ימליץ למוסדות בינלאומיים על פיתוח אמנות בינלאומיות חדשות ועל פיתוח חקיקה פנימית במדינות השונות.

פעילות אזרחית: תופעת הטרור הנה סוגיה בין־תחומית, וכמעט כל דיסציפלינה אקדמית רלוונטית לנושא. בשל כך, העיסוק בסוגיות הקשורות בהתמודדות עם הטרור מחייבות ראייה ויכולת ניתוח רחבים ככל שניתן. על העולם האקדמי לפיכך להירתם לסייע לעוסקים במלאכה על ידי העמדת כלי חשיבה אנליטיים וידע רלוונטי.
 

במסגרת זו יש להקים מערכת מחקר אקדמי בינלאומית שתרכז את מיטב המוחות האקדמיים לצורך פעילות מחקרית, שתכוון את החוקרים לשאלות המחקר הרלוונטיות במיוחד לגורמי הסיכול, שתעמיד לרשות המחקר המדעי את המשאבים הכספיים הנדרשים, תקיים מפגשי היכרות וחלוקת עבודה ותסייע בבניית מאגרי מידע אקדמיים משותפים.
 

פעילות הסברה וחוסן: על מנת לגייס את דעת הקהל הבינלאומית למאבק הנדרש בטרור, יש לבצע פעילות הסברה וחוסן משותפת למדינות המתמודדות עם תופעה זו ולמדינות אחרות. לשם כך יש להקים מסגרת בינלאומית של מומחים שיגבשו מדיניות הסברה וחוסן משותפת, ויפעלו עם מערכות החינוך במדינות השונות.
 

חשיבות ראשונה במעלה יש להקמת מסגרת כזו לשם הענקת סיוע למערכות ההסברה והחינוך במדינות מוסלמיות, כחלק מהתמודדות עם האינדוקטרינציה האסלאמית־רדיקלית במדינות אלה. הצוותים הבינלאומיים יגישו למדינות המוסלמיות כל עזרה נדרשת לפיתוח תוכניות לימוד, מענקים וסיוע כספי לפעילות חינוכית לסובלנות, לפרגמטיזם ולהפצת ערכים ליברליים־דמוקרטיים.
 

מחקר ופיתוח טכנולוגי (RND): מנגנון בינלאומי שיאפשר חילופי מידע שוטפים וישמש כמאגר מידע שיקל על המדענים להתגבר על בעיות טכנולוגיות שונות. מסגרת זו תקבע את היעדים והצרכים בתחום טכנולוגיות הלוחמה בטרור; תקים צוותי פיתוח וחשיבה משותפים, תוך התמקדות של כל מדינה בתחומים שבהם יש לה יתרון יחסי; תקים קרנות מחקר בינלאומיות שיוקדשו למימון ולקידום פיתוחים טכנולוגיים בתחום זה; ותאפשר למדענים להשתמש במעבדות, במחשבים ובאמצעי פיתוח מיוחדים העומדים לרשות המדינות השותפות בניסיון לאתר טכנולוגיות חדשות של לוחמה בטרור.
 

הקמת "ליגת המדינות הנלחמות בטרור": על מנת לבצע פעילות יעילה נגד ארגוני טרור ונגד מדינות התומכות בהם, יש להעביר לידי מוסד בינלאומי קבוע את הסמכויות להגדיר מדינות וארגונים כמעורבים בטרור, ולהחליט על סנקציות ועל פעולות נגדם. במוסד הזה, שיפעל לפי כתב אמנה והגדרה בינלאומית מוסכמת לטרור, ישבו מומחים שיחקרו גם מעורבות של מדינות בסיוע לטרור. על סמך ממצאיהם תפורסם מדי שנה רשימת מדינות המעורבות בטרור ויינקטו נגדן צעדים בהתאם לרמת מעורבותן.
 

משימה זו קשה ביותר ומחייבת הגעה להסכמה רחבה באשר להגדרת הטרור ולהגדרת הרמות השונות של מעורבות מדינות בטרור. סביר להניח כי מהלך כולל בתחום הזה יידון לכישלון בשל ניגודי האינטרסים של מדינות שונות, אך ייתכן שניתן ליישם חלק מהמטרות על ידי הקמת "ליגת מדינות הנלחמות בטרור". 
 

לכאורה אמור האו"ם למלא את התפקיד הזה, אולם נראה כי הארגון אינו יכול להוביל מהלך יזום ויעיל נגד טרור בינלאומי בכלל, ובוודאי לא נגד מדינות המעורבות בטרור. גם נאטו לא יכולה לשמש כפלטפורמה המתאימה למשימה זו.