בתגובות המדודות שטפטפו אתמול בבוקר מטעם חבריו לסיעה של ח”כ ינון מגל הודגשה העובדה שהוא התנצל וכי תיערך בדיקה. כלומר, הם מפנים את הזירה למשטרה. עד אז העובדה שהתנצל מקובלת עד מוערכת בעיניהם, תלוי את מי שואלים. העדויות שפורסמו על מעללי חבר הכנסת אומנם מתאימות לכאורה גם לנוסחאות הפליליות שמציג החוק, אבל עוצמתן ובוטותן - כפי שנשקפות מהתיאורים בפייסבוק - לצד הודאתו, דווקא דורשות התייחסות מוסרית.
אבל את ההתייחסות הזאת הצליחו חברים בבית היהודי, שנעתרו לבקשות היו”ר בנט לפרסם הודעות תומכות במגל, לעקוף; בין אם בהודעתו של סגן שר הביטחון אלי בן דהן ששיבח את התשובה של דוד המלך לאחר שחטא, ובין אם בכמה אמירות שמוקיעות את השיימינג שנעשה למגל ברשת. כאילו שחברי הבית היהודי מעולם לא השתמשו ברשתות החברתיות כדי לייצר סחף חברתי לרעיון או לביקורת על אדם או דעה כלשהי.
אבל את ההתייחסות הזאת הצליחו חברים בבית היהודי, שנעתרו לבקשות היו”ר בנט לפרסם הודעות תומכות במגל, לעקוף; בין אם בהודעתו של סגן שר הביטחון אלי בן דהן ששיבח את התשובה של דוד המלך לאחר שחטא, ובין אם בכמה אמירות שמוקיעות את השיימינג שנעשה למגל ברשת. כאילו שחברי הבית היהודי מעולם לא השתמשו ברשתות החברתיות כדי לייצר סחף חברתי לרעיון או לביקורת על אדם או דעה כלשהי.
אבל מילא. במקרה הזה השיימינג הוא דווקא הדרך הנכונה לטפל בסיפור. מעשיו של מגל, כפי שקראנו עליהם, הם מעשה מוסרי פסול, לא רק כלפי המתלוננות ונשים אחרות שלא אמרו דבר אך הושפלו על ידיו, אלא גם כלפי משפחתו, בוחריו וכל אזרח שמעוניין לחיות בחברה מתוקנת ומכבדת.
היות מגל איש ציבור בכיר מעמיקה את חוסר המוסריות והפגיעה בנורמות החברתיות. פגיעה בנורמות כאלה צריכה להיות מטופלת ברמה החברתית. למשל, דרך פרסום הדברים בפייסבוק.
בהתנצלותו מציין מגל שהדברים קרו לפני שהפך לאיש ציבור. אלא שהאיש היה העורך הראשי של אתר החדשות הפופולרי ביותר בארץ, ולפני כן מגיש מהדורת החדשות המרכזית של הטלוויזיה הציבורית. ינון מגל הוא כבר מזמן איש ציבור וכבר מזמן חלים עליו, מבחינה מוסרית וערכית, כללי התנהגות מחמירים יותר משחלים על אדם בד’ אמותיו. כך שהטיעון ש”תיקן את דרכיו מאז נבחר לכנסת” אינו רלוונטי כלל. ינון מגל אומנם לא נבחר להגיש את מהדורת “מבט”, אך בהחלט היה כבר אז שליח ציבור, שמשכורתו שולמה מתקציב המדינה.
עוד עובדה שחבריו לסיעה של מגל התעלמו ממנה היא כי בהמשך לפרסומים על אודות הפרשה, נחשף כי התרבות המתירנית כלפי נשים היתה רווחת בסביבת העבודה שיצר מגל באתר שבניהולו. גם אם הפריעו הדברים לכפופות לו, אי אפשר להאשים אותן ששתקו. לא קשה להבין מדוע אישה, שמשכורתה ומעמדה המקצועי נתונים בידי גבר כלשהו, תעלים עין או תבלע את רוקה כשאותו גבר מעיר על לבושה או על איברי גופה, גם אם היה זה “בידידות”, “בצחוק” או “נהוג”.
באווירה שמחפיצה נשים וגברים אין גבול, ואין לדעת מתי נגמר הצחוק ומתחילה ההשפלה או תחושת אי הנעימות. די בידיעה כי זו הייתה אווירת העבודה שעודד מגל, ואולי אף יצר, כדי להבין שהוא אינו מתאים להיות איש ציבור, בוודאי שלא נבחר ציבור, ובוודאי שלא חבר כנסת. לכן גם לא ברור הצעד שמספק בשלב זה את חברי סיעת הבית היהודי, של התפטרותו מתפקיד יו”ר הסיעה אך הישארותו בכנסת. ינון מגל פגע באמון הציבור, ובפרט באמון בוחריו, ועליו לכל הפחות להשעות את עצמו עד אשר תסתיים החקירה הפלילית. עדיף היה שיתפטר, אך לנוכח היאחזותו בכיסא בעידודם של חבריו, נדמה שזה יותר מדי לבקש.
באווירה שמחפיצה נשים וגברים אין גבול, ואין לדעת מתי נגמר הצחוק ומתחילה ההשפלה או תחושת אי הנעימות. די בידיעה כי זו הייתה אווירת העבודה שעודד מגל, ואולי אף יצר, כדי להבין שהוא אינו מתאים להיות איש ציבור, בוודאי שלא נבחר ציבור, ובוודאי שלא חבר כנסת. לכן גם לא ברור הצעד שמספק בשלב זה את חברי סיעת הבית היהודי, של התפטרותו מתפקיד יו”ר הסיעה אך הישארותו בכנסת. ינון מגל פגע באמון הציבור, ובפרט באמון בוחריו, ועליו לכל הפחות להשעות את עצמו עד אשר תסתיים החקירה הפלילית. עדיף היה שיתפטר, אך לנוכח היאחזותו בכיסא בעידודם של חבריו, נדמה שזה יותר מדי לבקש.
עוד לקח אחד שאפשר ללמוד מהפרשה: מגל הוא המשוריין השני של היו”ר שמתגלה כ”לא מתאים” לדנ"א של המפלגה ובוחריה. או ששיטת השריונים אינה נכונה או שאי אפשר לכפות על הבית היהודי ימני־מגניב־חובב־ג’וינטים־מחמד כדי לחלן את פניה. יש מספיק מועמדים ימנים, חילונים או דתיים, ראויים, ונדמה שהבוחרים ייטיבו לבחור בהם בפריימריז ולהענישם אם יסרחו.