ביום שלישי, בכותרת של אייטם שנמרחה על פני עמוד שלם בביטאון הליכוד "ישראל היום", הופיעה הידיעה המרעישה שנחום ברנע, חתן פרס ישראל והפרשן הבכיר של "ידיעות אחרונות", התפרץ על איילה חסון, צעק לה "שקי לי בתחת" ועשה לה אצבע משולשת.



אין לי עניין להיכנס לחילופי ההאשמות בין השניים ולשאלה המשמעותית והגורלית לעם ישראל אם המעבר של איילה חסון לערוץ 10 הוא חלק מהמזימה של נתניהו להשתלט על כל כלי התקשורת. גם לא בשאלה חורצת הגורלות אם ברנע כפי שטוענת חסון הוא נושא כליו של אהוד אולמרט. אותי מעניין השימוש שעשה ברנע באצבע משולשת, תנועה שברוב עוונותי הייתי נוהג לעשות ולשמחתי נגמלתי ממנה (ידידי הצלם משה שי תפס אותי על חם עושה אצבע משולשת כפולה באירוע חגיגי בסינמטק תל אביב).



השבוע כמעט עשיתי את התנועה הזו ולא סתם כלפי מישהו, אלא לעבר ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. מעשה שהיה כך היה, יום חמישי שעבר אחר הצהריים. אני נמצא ברכב עם שני ידידים, ואנו מבחינים בשני אנשי ביטחון צועדים ברחוב ז'בוטינסקי פינת בן יהודה בתל אביב, ההומים מאדם, כאשר ביניהם מהלך המאובטח שלהם. גבר נמוך, שמנמן, לבוש מכנסיים קצרים, החושפים רגליים לבנבנות, חולצה צבעונית וכובע משונה ונראה קצת כמו הקומיקאי הצרפתי לואי דה פינס. כשהגבר מרים קצת את ראשו, מתגלה פרצופו של ראש הממשלה לשעבר, המחייך אל העוברים והשבים המעטים שמזהים אותו. אנשי הביטחון, בצדק בימים של פיגועי רחוב אכזריים, נראים ערניים ודרוכים במיוחד.



הפקק ברחוב ז'בוטינסקי מאפשר לי לראות את הצועד הנמרץ לאורך מאות מטרים, והמכונית שמתקדמת בקצב ההליכה שלו מאפשרת לי ולחברי, לא נעים, לצחוק על הביטחוניסט המהולל שבמקום לצעוד במכון הכושר בבניין המגורים שלו, או במקום שאינו הומה אדם, מנופף בידו מדי פעם כשמישהו משמיע לעברו ברכה או מסנן קללה. כאילו הוא מתכונן לקאמבק בעתיד הקרוב. לפני פינת אבן גבירול, כשהמאבטח ההולך בראש הטור בן שלושת האנשים התקרב לחלון הרכב שבו ישבתי, נורא התחשק לי לעשות לברק אצבע משולשת. הנהג מנע את זה ממני, משום שהוא איש ביטחון ותיק שמכיר היטב את ברק וזה מכיר אותו. במקום אצבע משולשת הסתפקתי בקריאה: "אהוד, אל תהיה מודאג פתחנו לך את הציר". שומר הראש המוביל חייך והביט לצד השני, ברק נופף לכיוון הרכב כמו האפיפיור כשהוא במסע בארצות נחשלות ושומר הראש שמאחורי האישיות המאובטחת לא התאפק ופרץ בצחוק.



תשאלו, ובצדק, למה רציתי לעשות לברק אצבע משולשת, ובכן לפני שנים כשברק התמודד עם אלוף במיל' וראש השב"כ בדימוס עמי אילון על ראשות העבודה, אני תמכתי באילון, ברק ניצח, ובמפגש שהיה ביניהם זמן קצר מאוחר יותר אהוד ברק עשה לאילון אצבע משולשת שנקלטה בעדשת מצלמתו של צלם העיתונות ניר לנדאו. הצילום עורר בזמנו בלגן לא קטן.



2


באצבע משולשת נוספת נזכרתי השבוע כשהתפרסם צילום השטר החדש של 200 שקלים. בנק ישראל הודיע השבוע שהשטר ייכנס למחזור בחודש דצמבר, כשעליו מודפסת דמותו של המשורר נתן אלתרמן, צבעו של השטר כחול ועליו תופיע שורה משירו של אלתרמן "שיר בוקר" שבה נאמר "אנחנו אוהבים אותך, מולדת, בשמחה, בשיר ובעמל".



ומה הקשר בין אלתרמן לאצבע משולשת, אז צ'מעו קטע: כשהייתי נער צעיר והתחלתי לשבת בקפה "כסית", משתדל לתפוס מקום בסמוך לשולחנו הקבוע של אלתרמן, הייתי מביט על המשורר הנערץ, שותה בצמא את דבריו אפילו אם לעתים היו וולגריים ובהמיים (זה היה קורה כשהיה שתוי, והוא היה מרבה בשתייה), במיוחד כשהתייחס לאהובתו הציירת צילה בינדר שנהגה לשבת בשולחן סמוך וממתינה שיסיים את השתייה. לפחות פעמיים כשהאיצה בו פתח עליה פה, ואני מוכן להישבע בעיני החולות שגם עשה לעברה אצבע משולשת. ואם אתם רוצים עדות לחיבתו של אלתרמן לאצבע משולשת - לא תאמינו אך זו עובדה - הוא כתב שיר ששמו "אצבע משולשת" לפני עשרות שנים והשיר גם הולחן על ידי המוזיקאי המוערך באותם ימים מרדכי זעירא.


ואלו מילות השיר הקצר:



מסתובב העולם


מסתובב גם הראש


אך מבני האדם


שום דבר - לא אדרוש



ואם הקץ בא


כחץ מקשת


נראה לו


אצבע משולשת



מנת חיינו קצרה


היא עוד לא נשרפה


הלילות - מדורה


והיום - להבה



ואם הקץ בא


כחץ מקשת


נראה לו


אצבע משולשת


3


באמצע שנות ה־60, שתיים מהדמויות הבולטות בעולם התקשורת הישראלי נהגו להפנות אצבע משולשת כשמישהו היה מעצבן אותם. אחד מהם, שממנו למדתי רבות בתחום צילומי העיתונות, הוא צלם השבועון "העולם הזה", יגאל מן. מן המזוקן שהזכיר קצת במראהו את חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, לא סבל כשבאירועים שבהם היה מצלם היו קוראים לו "הרצל", והתגובה האינסטינקטיבית שלו הייתה להגיב למי שכינה אותו כך באצבע משולשת. כמה שנים טובות הסתובבתי עם יגאל מן כשעבדתי כפרילנסר בשבועון, ובאחת ההזדמנויות כשהגיב באצבע משולשת צילמתי אותו. נברתי בשקיות החומות המלאות בצילומים ישנים ומצאתי את הצילום, לשמחתי. בעודי נובר גיליתי עוד דמות מיתולוגית מעולם התקשורת שעושה את התנועה הלא מנומסת - אהרון בכר.



אהרל'ה בכר מגדולי העיתונאים של ישראל, שהלך לעולמו בגיל צעיר, אכול אכזבות מהתקשורת הישראלית. הוא היה מבכירי הכותבים של "ידיעות אחרונות", אם לא הטוב שבהם. בכר הצעיר, יליד בולגריה שבגיל 10 החל לעזור בפרנסת הבית כשליח במכבסה, הלך ללמוד בעידוד הוריו בבית ספר "נחשב", הוא למד באוניברסיטה, עשה מבזקי לילה בגלי צה"ל והרקורד שלו ארוך כאורך הזקן של יגאל מן. היו לנו הרבה שעות יחד שבהן היינו מסתלבטים על העולם, וכשני פסימיסטים ראינו את האופק השחור שאליו צועדת המדינה. הרבה אנשים היו מטריפים את בכר כשהיה מפרסם את מדורו היומי "מאזני צדק", מדור פלילי עם סיפורים בנוסח הסופר הנערץ דיימון ראניון. לא מעט אנשים שעליהם כתב נהגו לקלל אותו ולאיים עליו, בכר לא מצא טעם להיכנס איתם לוויכוחים והיה עונה להם... נכון, באצבע משולשת.



4


בשבוע שעבר התקיימו הצבעות בכנסת על תקציב המדינה. ההצבעות היו בשיטת הסרט הנע, מאות הצבעות בפרקי זמן קצרים. חברת הכנסת קארין אלהרר מיש עתיד, נכה המרותקת לכיסא גלגלים וסובלת מבעיות מוטוריות התקשתה לעמוד בקצב והיא ביקשה מהח"כ שהיה סמוך אליה, עיסאווי פריג', שיצביע עבורה. חבר הכנסת אורן חזן עורר מהומה וטען שיש כאן הצבעה כפולה, תוך שהוא פוגע בחברת הכנסת שפרצה בבכי, מה שגרם לחברי כנסת רבים כולל ראש הממשלה לנסות להרגיעה. מאז התנהגותו הבהמית של הח"כ אורן חזן לא חלפה יממה, ובהצבעה נוספת, הפעם על חוק הגיוס בהצבעה שנייה ושלישית, צעק הח"כ הכי מגעיל (לטעמי) שהיה בכנסת מאז היווסדה לח"כית הנכה בצורה מלגלגת.



יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, סוג של רכיכה הפוחדת מחזן, לא הגיב, וגם כשניגש אליו יאיר לפיד ראש סיעתה של אלהרר ודרש ממנו להעיף את השרץ מאולם המליאה הוא נשמע מגמגם, "יש לי בעיה איתו". ראש הממשלה שהבין שהח"כ של סיעתו חצה את כל הגבולות יצא בהצהרת מעודנת "אם הדברים נאמרו, אני רואה בחומרה את הדברים המיוחסים לו". מה זאת אומרת, אם נאמרו? יש עשרות ח"כים ששמעו, יש הקלטה, מה העדנה והרוך, אדון נתניהו? עוד לא הבנת שהחבר הלא נכבד הזה של מפלגתך הוא עלבון לאינטליגנציה, עלבון לכנסת, עלבון למפלגה שבראשה אתה עומד, עלבון למדינה שאלו ח"כיה. לח"כ הזה לא צריכים לעשות כל הח"כים אצבע משולשת, צריך לזרוק אותו לכל הרוחות.



אבל אל תדאגו, יש לו עור של פיל, הוא ישרוד, הוא ימשיך, המקום הזה שבו הוא מכהן כבר מזמן איבד את הכבוד הראוי לו. מזל שבן־גוריון, בגין ויתר גדולי הדור הקודם אינם בחיים, אחרת הם היו עלולים למות ממה שמתרחש בכנסת שהפכה למזבלה. 