כמי שמתגורר ב"עוטף עזה", אני, כמו כל התושבים, מודע לכך שהחוסן הלאומי עומד למבחן לא רק בעמידתנו מול המשברים הביטחוניים, אלא גם בהתמודדות מול האתגרים החברתיים־כלכליים. רק לפני שבוע אושר תקציב המדינה. תקציב אפור, ללא בשורות, ללא שינוי משמעותי, ללא קרן אור. כל הישגיו של התקציב מסתכמים בשינויים קוסמטיים, שאינם משפרים במלוא הנימה את רווחתו של הישראלי.



הפחד השתלט על מקבלי ההחלטות. הם מרבים במילים וממעטים במעשים. הם מדברים על השקופים, אך הם בלתי נראים ובלתי נגישים בעצמם. הציבור לא רואה אותם פועלים למענו, וקשיי היומיום מחמירים. מנהיגי המדינה ושריה עוסקים במניפולציות תקשורתיות, שכל מטרתן להשלות את הציבור כאילו משהו משתפר.



דוברי הממשלה אוהבים להשתמש ב־OECD כשנוח להם, ומתארים כיצד ישראל היא מהמובילות בצמיחה בין המדינות בארגון. זה מדגיש את האבסורד, שככל שהצמיחה גדלה והמדינה מתעשרת, גדלים מספר העניים והפער החברתי. את מדד העוני הם מסתירים, כי לפיו אנחנו נמצאים בסוף הרשימה - מקום אחד לפני הסוף. סוגרת את הרשימה מקסיקו. רק שעוני אינו רק רעב ומחסור בלחם. עוני הוא גם מחסור בחינוך, בתרבות, בבריאות ובקורת גג.




עמיר פרץ. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


הממשלה מסרבת להכניס לחקיקה יעד לצמצום העוני והפערים החברתיים, שעל פיו תוך שלוש שנים נגיע לממוצע ה־OECD, ותוך שש שנים נגיע לשליש העליון שלו. יעד לצמצום הגירעון – יש, יעד לתקרת ההוצאה הציבורית – יש. רק יעד להגדלת השוויון אין. אפשר להגיע ליעד. למשל, בהשכלה הגבוהה. ההשקעה הממוצעת לסטודנט בישראל היא 10,730 דולר, לעומת 17,665 דולר בממוצע ב־OECD. ההשקעה הגבוהה במדינות הארגון היא 21,326 דולר לסטודנט. כדי להגיע לממוצע אנו צריכים בתוך שלוש שנים להגדיל את ההשקעה לסטודנט בעוד כ־7,000 דולר. המהלך המתבקש הוא לפטור את הסטודנטים משכר הלימוד לתואר ראשון.



ומה בנוגע לדיור? זוג בישראל זקוק ל־140 משכורות לרכישת דירה. ממוצע ה־OECD, לעומת זאת, עומד על 96 משכורות. אני שומע על אינספור תוכניות לטפל במשבר הדיור, אך זהו לא יותר מאקמול למחלה קשה. הפתרון היחיד נמצא בחזרה אל הדרך שבה הוקמה המדינה: הבנייה התקציבית. הממשלה תהפוך, לפרק זמן מוגבל, לקבלן הראשי, ובתוך שנתיים תושלם בנייתן של 100 אלף דירות בנוסף ל־50 אלף דירות בשנה שאותן יבנו בשוק הפרטי. רק כך נשנה את היחס בין ההיצע לביקוש, ונאפשר לכל זוג צעיר לרכוש דירה. רק כך נוריד את מחירי הדירות בישראל. ישראל עשתה זאת לפני 50 שנה, כאשר הייתה מדינה ענייה יותר. אז לא הייתה משפחה אחת שנשארה ללא קורת גג. יעדים חברתיים בני השגה כאלה עלינו להציב בכל תחומי חיינו.



עוני נוצר כאשר הצרכים הכלכליים הבסיסיים עולים יותר מההכנסות. הדיון הציבורי בישראל מתרכז בשאלת ההוצאה, שהיא יוקר המחיה ויוקר הדיור, תוך התעלמות מגובה ההכנסה. אחת התופעות הקשות והמבישות המאפיינות את המשק הישראלי היא ההיקף העצום של אוכלוסיית העובדים הנמצאים מתחת לקו העוני. יש להמשיך ולפעול להעלאת שכר המינימום, במקביל למאמץ לשחרר את מאות אלפי העובדים המשועבדים לחברות כוח אדם. יש להוציא את חברות כוח האדם אל מחוץ לחוק, ולאפשר להן לפעול רק כחברות השמה והכשרה מקצועית. לפני למעלה מאלפיים שנה אמר אריסטו "העוני הוא אבי המהפכות והפשע".


ובמילים שלי אני אומר כי אם לא נשתלט על העוני, העוני ישתלט עלינו. אני מאמין שמדינת ישראל חייבת להמשיך להניף את שני הדגלים: צדק חברתי ושלום, ורק שילוב ביניהם יבטיח את עתידנו.