בכל טרור צריך להילחם, אבל לגבי דרך הלחימה נראה שיש ויכוח סוער. הוויכוח לגיטימי, אבל מה שלא לגיטימי הוא חוסר העקביות בשם התקינות הפוליטית או בשם הלאומנות. אחת הבעיות הקשות בהתמודדות עם הטרור היא בהשוואות המופרכות שאנחנו עורכים רק לצורך ההתנצחות. למה? כי כשאין שוויון אמיתי בין המקרים, הניסיון לכפות אותו רק מרחיק מפתרון טוב ונכון. אמירות מנוסחות היטב לא ינצחו את הטרור, ינצחו אותו רק עקביות במעשים והחלטיות.
קל להשטיח את הנושא ולקבוע בנחישות שהטיפול בטרור מבפנים נגוע בגזענות, אפליה ושחיתות. זה אולי נשמע טוב בחוגים מסוימים, אבל הנחישות מתעתעת, בעיקר משום שהאמת נמצאת פעמים רבות דווקא בדקויות ובפרטים הקטנים. האם זה באמת נכון? כלל לא בטוח. בכל מקרה, אם באמת רוצים לנצח את הטרור, יש כמה נושאים שבהם כדאי מאוד להיות עקביים.
איך אפשר לדרוש בנחישות את הוצאת להב״ה מחוץ לחוק, אבל להתנגד נחרצות לפסילת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית? אלפי זועמים יצאו להפגין נגד ההחלטה, אבל זה לא בהכרח אומר שהם צודקים. עניינית, בהוצאת הפלג הצפוני מחוץ לחוק הייתה התלבטות, ובצדק. מצד אחד חובה להעניש מסיתים, ומצד אחר הפסילה לא בהכרח תגרום להתפרעות להיפסק, וייתכן שהיא תמשיך במחשכים. אז מה עדיף - שהפורעים יקבלו הכשר אבל לפחות יהיו תחת פיקוח כלשהו? זו שאלה טובה, והתשובה ללא ספק מורכבת. אבל את אותה התלבטות מן הראוי שתהיה לנו גם לגבי להב״ה.
איך אפשר לצדד במעצרים מינהליים של פעילי נוער גבעות, אבל לזעוק לשמיים כשמעצר מינהלי מיושם נגד טרור פלסטיני? המתנגדים הקבועים למעצרים מינהליים של ערבים לא אמרו מילה כשהשתמשו בכלי הזה בחקירת רוצחי דוואבשה המפלצתיים. להפך - הטיעון שלהם הוא שמדובר בניסיון מכוון שלא להעמיד את החשודים לדין - זה מה שנכתב בעצומה שחתמו עליה כמה אלפי אנשים נגד שר הבטחון: ״זו אפליה בין דם לדם״. זה נשמע טוב, ומי שחותם מן הסתם מאמין שהוא לוחם נגד גזענות או משהו דומה, אבל האמת היא לא בהכרח כזו. לפחות חלק מהפרשנים מסבירים שקשה להרשיע טרור יהודי כי למרות המעצרים המינהליים, הפעילים מתודרכים מראש על ידי הארגונים שלהם כיצד לעבור חקירה. בקרב הטרוריסטים הערבים התופעה הזאת לא קיימת. אז כדי למגר את התופעה הבזויה הזאת בפועל, השאלה היא איך מתמודדים עם הייחוד של הטרור מבפנים, שהוא שונה מהטרור החיצוני, וזו שאלה לא קלה.
אתמול נגזר דינו של מצית בית הספר הדו־לשוני - שלוש שנים בפנים. חבריו לפשע ייכנסו לכלא לשנתיים. זה לא מעט. מעכשיו ידע כל ונדליסט או נער גבעות בפוטנציה מהו תג המחיר שמוצמד לתג המחיר. אז ההתמרמרות על כך שזה ״עונש קל מדי״ - האם היא במקומה? מי שמקל ראש במיידי אבנים ובקבוקי תבערה לא יכול אחר כך לטעון שמציתי בתי ספר צריכים להיכלא ל־15 שנה. חוץ מזה, גם שלוש שנים נשמעות כמו עונש מרתיע למדי, במיוחד אם מפשפשים קצת בפסקי דין על עבירות דומות, ומוצאים ביניהם מקרים שמציתים ערבים קיבלו הקלות בעונש מכל מיני סיבות, ורק מאסר על תנאי.