1. בממשל האמריקאי נערכים לסיבוב שני בעימות מול ראש הממשלה בנימין נתניהו בסוגיית תוכנית הגרעין של איראן. השבוע פרסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) את הדוח שלה בעניין "ממדים צבאיים אפשריים" (PMD, על סמך ראשי תיבות באנגלית). אפשר להגדיר את הדוח כאחד שנע על הטווח של בין שחור לאפור, בוודאי לא "לבן". כלומר, איראן אינה מנוקה מהחשדות וסימן השאלה נותר בעינו.
 
הדוח אינו נחרץ וחד־משמעי. הוא אינו מאשש את טענת איראן כי מעולם לא עסקה בפעילות שתכליתה ייצור נשק גרעיני, אך הוא גם מתקשה להמציא ראיה חותכת לביסוס ההאשמות. עמימות זו מעניקה תחמושת למתנגדי הסכם הגרעין שנחתם ביולי 2015 וצמצם את תוכנית הגרעין של איראן לתקופה של 10 עד 15 שנים אך לא פירק אותה לחלוטין. עם המתנגדים להסכם נמנים השמרנים באיראן, הרפובליקנים בארה"ב ונתניהו. כל אחד מסיבותיו, כולם ינצלו את הדוח הלא החלטי לנגח ולקדם את האג'נדות שלהם.
 
הדוח המעורפל דומה למצב שבו הכל יודעים שחשוד מסוים ביצע מעשה פלילי חמור, אך אין ראיות קבילות שיבססו האשמות אלה בבית המשפט. במקרה של איראן, קהילות המודיעין - במיוחד בישראל ובארה"ב - יודעות כי לפחות עד שנת 2003 הייתה לאיראן תוכנית גרעין צבאית. היא שקדה על שלב "תוכנית הנשק": ניסויים שילמדו אותה כיצד להרכיב את הפצצה. יש ראיות מודיעיניות נגד איראן, אך לא כאלה שיתקבלו על ידי בית הדין - במקרה זה הקהילה הבינלאומית.
 

בשל החשדות, החל מ־2006 קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטות שהטילו סנקציות על איראן. בנוסף לכך הושתו על איראן עיצומים נוספים וקשים יותר על ידי מדינות רבות בעולם, ובראשן ארה"ב. בנובמבר 2011 קבע מנכ"ל סבא"א, יוקיה אמנו, כי "על סמך מידע אמין ממגוון של מקורות עצמאיים" - רמז לקהילות מודיעין - "ומבדיקות של הסוכנות, ביצעה איראן לפחות עד 2003, וכנראה גם לאחר מכן, פעולות הרלוונטיות לפיתוח מתקן פיצוץ גרעיני" (הכוונה לפצצה - י"מ).
 
מתוקף תפקידה ומהסכמי הפיקוח החלים על המדינות החברות בארגון, שבהן איראן, סבא"א מחויבת לבדוק כל מידע שמעלה חשד כי בעבר או בהווה נעשו פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם תוכנית גרעין לצרכים אזרחיים. בנוסף לכך, מכוח ההסכם שנחתם ביולי בין המעצמות לאיראן, הוסמכה סבא"א לבדוק אם לאיראן הייתה גם תוכנית למטרות צבאיות שתכליתה ייצור נשק גרעיני. 
 
איראן מצדה מחויבת על פי ההסכם עם סבא"א ועל פי ההסכם עם המעצמות לשתף פעולה באופן מלא ולמסור כל מידע   - תיעוד, ציוד, דגימות - שהיא נדרשת לו. זה כנראה לא קרה, או קרה באופן חלקי. איראן, שטוענת בעקשנות שלא הייתה לה מעולם תוכנית גרעין צבאית או כוונה לייצר נשק גרעיני, דרשה שהדוח ינקה אותה מכל חשד. 
 
במסגרת הבדיקות נלקחו דגימות קרקע, מים וצמחייה מהבסיס בפרצ'ין, שבו לפי החשד התבצעו חלק מאותם ניסויים ב"קבוצת הנשק". את הדגימות אספו טכנאים איראנים שעמדו תחת פיקוח של סבא"א ופעלו על פי הנחיות, וזאת כדי שלא יוכלו "לטפל" בדגימות או להחליפן באחרות. כל התהליך צולם. כמו כן בוצעו פעולות נוספות והתקבל חומר בכתב מאיראן. אך הפקחים, התחקירנים ונתחני המידע של סבא"א לא היו יכולים להגיע למסקנה חד־משמעית. 
 
איראן קיוותה שהדוח ינקה אותה לחלוטין ושהחשבון שלה מול סבא"א והקהילה הבינלאומית ייסגר וייפתח דף חדש. זה לא יקרה. הדבר יגביר את מאבקם של השמרנים באיראן המתנגדים להסכם. התנגדותם נובעת מהטענה שאיראן ויתרה יותר מדי כשהסכימה לפרק חלק מתוכנית הגרעין, שבכך נפגעו ריבונותה וגאוותה הלאומית, שהמערב ממשיך להתנכל לרפובליקה האסלאמית, ושעם הסרת הסנקציות היא תיחשף להשפעות כלכליות ותרבותיות משחיתות.
 
עם זאת, כפי שהעריך רוברט איינהורן, האחראי בממשל אובמה לנושא פירוק ובקרת נשק, הדוח החדש לא יעכב את המשך ביצוע ההסכם בין איראן למעצמות. איינהורן, כיום עמית מחקר במכון ברוקינגס, כתב השבוע בכתב העת "נשיונל אינטרסט״: "מה שאין יודעים הוא שההסכם והסרת הסנקציות אינם תלויים בכך שאיראן תחשוף ביושר ובאופן מלא את פעולותיה".
 
במילים אחרות, איראן תמשיך לפרק את הסרכזות שלה במתקנים להעשרת אורניום בנתנז ובפורדו, ואת הכור להפקת פלוטוניום באראק. במקביל ובהתאם לכך יימשך התהליך המודרג של הסרת הסנקציות מעליה.
 
מקורות בממשל חוששים שעל רקע זה יתחדש המאבק בהסכם מצד חברי קונגרס רפובליקנים, המחזיקים ברוב בבית הנבחרים ובקונגרס. אחד הכלים שעומדים לרשות המתנגדים הוא להעביר החלטות או חוקים שיטילו מחדש עיצומים על איראן, שיאיימו בעונשים על חברות אמריקאיות וזרות שיסחרו עמה, ועיכוב קבלת החלטות תקציביות שנוגעות לנושא. צעדים מסוג זה יעמידו במבוכה את ממשל אובמה, שהשליך את כל יהבו על ההסכם והביס בסיבוב הקודם את המתנגדים ואת נתניהו בנוקאאוט מוחץ.
 
חשש נוסף הוא שבהזדמנות הקרובה, לקראת האביב, כשתהליך מימוש ההסכם יתקרב לסיומו, ראש ממשלת ישראל יקפוץ שוב על עגלת הרפובליקנים וייצא שוב במסע ראש בראש נגד נשיא ארה"ב. לפי מקורות אמריקאים המקורבים לממשל, אם אכן זה יקרה, הבית הלבן יגיב הפעם בעוצמה, ולא מן הנמנע שינקוט צעדי ענישה כלפי ישראל.
 
אומנם אין סכנה שהממשל יקצץ בסיוע הביטחוני, הנאמד ב־3.1 מיליארד דולר לשנה. אך יש לזכור כי ישראל מבקשת תוספת של עוד כמה מיליארדים כדי להצטייד במערכות נשק חדישות כפיצוי על ההסכם. בקרוב צריכים צוותים משותפים לשתי המדינות לפתוח בשיחות על חבילת הפיצוי. הממשל יוכל לעכב, להשהות או לדחות את השיחות.
 
בהערכות הממשל לאפשרות שנתניהו שוב יהלום, מדברים על מה שקרה ב־1975. אז היה הביטוי שטבע ממשל הנשיא ג'רלד פורד "הערכה מחדש". הממשל החליט להעניש את ישראל על סירובה של ממשלת רבין להמשיך בתהליך הסכמי ההפרדה והנסיגות בסיני, והודיע כי הוא בוחן מחדש את יחסיו עם ישראל. בין השאר הטיל הממשל "דממת אלחוט" - לא ענה על פניות של ישראל בשורה של נושאים, ניתק מגע וביטל מפגשים בין פקידים משתי המדינות. ממשלת רבין הבינה את הרמז וחזרה לתהליך הנסיגות ולהסדרים ביטחוניים עם מצרים.
 
אותם מקורות אמריקאים אומרים "הכל תלוי בנתניהו". האם בכוונתו להתאפק הפעם, כששוב נחשפים פרטים על התעלמותה של הקהילה הבינלאומית מהתנהלותה של איראן, ובאמת לפתוח בדף חדש ביחסים עם וושינגטון כפי שהכריז בכמה הזדמנויות, או שיחזור לסורו ולכוחו של הרגל?
2. השבוע שבו מטוסי קרב רוסיים להפציץ עמדות של המורדים בדרום סוריה, בקרבת הגבול הישראלי. הפצצות אלה הפכו כבר לעניין שבשגרה. השבוע גם נקבע שקצינים של ישראל ורוסיה ייפגשו שוב לתיאום הפעילות בסוריה, במטרה לקבוע "קווים אדומים" ברורים ולמנוע מצב של חיכוך בין חילות האוויר ומערכות ההגנה האוויריות של שני הצדדים.
 
ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון משה (בוגי) יעלון מציגים מציאות שלפיה ישראל ממשיכה לשמור על חופש הפעולה המוחלט שלה בסוריה. ואולם לפרופ' אייל זיסר מאוניברסיטת תל אביב יש דעה אחרת. "רוסיה פשוט לא סופרת את ישראל בכל מה שקשור לסוריה. אנחנו לא מעניינים אותם", הוא אמר ל"מעריב־סופהשבוע".
 
לדברי זיסר, ההכרזות של מנהיגי ישראל מגוחכות. "רוסיה היא הבריון השכונתי החדש בהיעדרה של ארה"ב. רוסיה מחטיפה מהלומות לכל עבר. מחבקת את חיזבאללה ואת איראן, וישראל באה ואומרת: אנחנו לא רוצים איתכם צרות, אז בואו נתאם. אלה הם היחסים ויחסי הכוחות. בחלקם, האינטרסים הרוסיים מנוגדים לשלנו. הם יורקים בפרצופינו אנחנו מנגבים את הרוק, מבינים שלא כדאי להסתבך ולא כדאי להיקלע לעימות ומבקשים לצמצם את הנזק". במילים אחרות, אין כאן שום תיאום. יש רק הכתבה רוסית והתאמה ישראלית.
 
בהקשר זה ראוי לחזור לדברים שאמר ביום שבת האחרון עמוס גלעד, ראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון. הופעתו בשבתרבות בבאר שבע הייתה על רקע התקרית שבה הפילו מטוסי קרב טורקיים מטוס רוסי, שעד היום לא ברור אם חדר לתחומה של טורקיה. לדברי גלעד, כפי שיוחסו לו בתקשורת, נתניהו ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין סיכמו בפגישתם לפני כמה שבועות באופן עקרוני את גבולות הגזרה של צה"ל מול הצבא הרוסי. מהדיווחים על מה שאמר גלעד עולה שישראל מביאה בחשבון מצב של חדירת מטוס רוסי לתחומה, וכי אין אפשרות למנוע באופן טוטאלי חדירות מטוסים רוסיים לשטחי ישראל, אך לדבריו "אתה יכול לקבוע הסדרים שימנעו הידרדרות, לדוגמה - לא על כל חריגה שתבוצע אנחנו נפיל מטוס".
 
מדבריו של גלעד השתמע גם שמטוסים רוסיים חדרו לשטח ישראל וישראל לא הגיבה. כעבור יומיים מיהר שר הביטחון לתקן את הרושם של דברי גלעד, ואמר בראיון לקול ישראל כי הייתה רק חדירה אחת של מטוס רוסי לתחום ישראל ללא תגובה. גלעד אמר גם כי "בהבנות מול הרוסים נשמר חופש הפעולה של חיל האוויר בניסיון למנוע זליגת נשק שמקורו באיראן לידי חיזבאללה".
 
עד שגילה גלעד כי לפחות מטוס רוסי אחד חדר לשטחה של ישראל, העובדה הזאת נשמרה בסוד. ועוד השתמע מדבריו, או לפחות נרמז, כי בין ישראל לרוסיה סוכמה הבנה שעיקרה: אתם יכולים לחדור לשטחנו ולהפציץ מורדים בקרבת הגבול הישראלי, ואתם תסכימו שנפציץ מחסני נשק ושיירות אספקה שעוברות מסוריה לחיזבאללה.
 
אפשר רק להעריך, כמעט בוודאות, שאם עיתונאי ישראלי היה מבקש לפרסם דברים דומים לאלה שאמר גלעד, הצנזורה הייתה פוסלת את הידיעה. אך לצנזורה יש סמכות אכיפה רק על עיתונאים ולא על פקידי ציבור. אין זה חדש ששרים או פקידי ציבור מרשים לעצמם בכוונת מכוון או בלי כוונה לחשוף סודות והכל עוברים על כך לסדר היום.
 
גלעד, אלוף בדימוס, מכהן בתפקידו הנוכחי כמעט 13 שנים. ב־2008 החמיא לו עיתון "הארץ" כשהכתירו "האיש החזק במשרד הביטחון". אולי משום כך הוא מרשה לעצמו להרבות להתראיין, כשהוא מהלך באזור האפור שבין תפקידו הרשמי כפקיד ציבור במשרד הביטחון שרוב פעולותיו סודיות, לבין עמדת הפרשן בטלוויזיה או ברדיו, או כמרואיין בימי שבת. 
 
גלעד מופיע ומפרשן על המצב בסיני, בסוריה, באיראן ובכל מקום אחר במזרח התיכון. נכון שלא אחת הוא משמיע דברי טעם, אך האם זה תפקידו של עובד ציבור?
 
פניתי בכתב למשרד הביטחון, כפי שנדרש מעיתונאים, כדי לקבל בכתב את הנוסח המדויק של הדברים שהשמיע גלעד, וכן תשובות לשאלות: האם לא היה בדבריו משום גילוי סוד והאם הוסמך לומר אותם על ידי שר הביטחון. 
 
תשובות לא קיבלתי. במקום זאת התקשרו אלי ממשרדו של גלעד והציעו לי לשוחח עמו. סירבתי וביקשתי קודם כל לקבל בכתב את נוסח דבריו. בהמשך התקשר אלי עופר הראל, יועץ התקשורת של שר הביטחון (המדברר גם את גלעד, הכפוף ישירות לשר), וניסה להסביר לי בעל פה את מה שאמר גלעד. בהמשך ניסה מר הראל להניא אותי מלהציג את השאלות שהצגתי. כשהתעקשתי להציגן הוא שלח את התגובה הבאה (לא נגענו):

"הדברים שנאמרו על ידי עמוס גלעד תואמים את הקו הרשמי של ישראל, ולא הייתה בהם כל חריגה. העניין הוסבר לכל מי שפנה, ואכן גם הובן. הצענו גם למר מלמן הסבר מפורט בסוגיה. למרבה הצער, בשל חשבונות עבר אישיים וקטנוניים מצדו, שאין לנו כל מושג להבין את פשרם ומקורם, סירב מר מלמן לשתף פעולה באופן בסיסי המתבקש מעיתונאי, ולקבל הסבר. במקום זאת בחר מר מלמן להפנות אלינו רשימת שאלות מופרכת וילדותית שאין כל קשר בינה לבין מה שמתרחש במציאות, כל זאת מטעמי נקמנות ומרירות שלו, ובמסווה של עבודה עיתונאית רצינית ויודעת דבר".