ביום רביעי שעבר הוגש כתב אישום נגד בנימין בן אליעזר, מי שכיהן בעבר כשר הביטחון וכיושב ראש מפלגת העבודה. בהתחשב במעמדו של האיש ובמגוון התפקידים שמילא, זהו אחד מכתבי האישום החמורים שהוגשו כאן נגד איש ציבור. בן אליעזר מואשם בחמש פרשות שונות בעברות שעניינן קבלת שוחד בסך שניים ורבע מיליון שקל, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים ועברות על חוקי המס. שעה קלה אחרי ההודעה על הגשת כתב האישום נגד בן אליעזר, פורסם דוח מבקר המדינה על הבחירות המקדימות. מי שזכה לככב בראש כותרות הדוח הזה היה אורן חזן, חבר כנסת לא חשוב מהספסלים האחוריים של הליכוד. חזן, לפי המבקר, הצהיר שלא היו לו הכנסות והוצאות במסגרת מערכת הבחירות, אף שבפועל היו לו כאלה, "ובהן הוצאות פרסום מגוונות, לרבות הוצאות הקשורות להדפסת שלטים, הפצת כרטיסי ביקור, שליחת גלויות והפצת מדבקות וחולצות".
מהדורות החדשות שעסקו בשתי הפרשיות האלה הכריעו בלי להתלבט מי החשובה באמת. למחרת בבוקר כיכב אורן חזן עם תצהיר השקר שלו על כרטיסי הביקור והגלויות על כל שערי העיתונים, כאילו נחשף כאן ראש ארגון הפשע הגדול בישראל. את פואד בן אליעזר אי אפשר היה שם למצוא בעין בלתי מזוינת.
אין לי שום דבר להגיד לטובת ח"כ חזן. כשמצד אחד נמצאת ההתנהגות שלו והתחקיר של ערוץ 2 על עלילותיו בבולגריה, ומן הצד האחר אני לא יודע להצביע על שום פעילות חיובית שעשה בכנסת, אין לי רצון ואין לי כוונה לשמש סנגור שלו. ולמרות זאת, לא צריך להיות סנגור של חזן כדי להיגעל מהעליהום שמתנהל בעקבות כל תנועה וכל אמירה שלו. ואין דבר שראוי לבוז גדול יותר מאשר עדר שועט של פוליטיקאים ועיתונאים, שכולם מדורבנים זה מנהמותיו של זה וזה מהערות הלעג של זה, וכולם מתנפלים עליו גלים־גלים.
ביום שישי האחרון נדהמתי לקרוא בטור של עו"ד יחיאל גוטמן, כאן ב"מעריב", שגוטמן מציע להגיש עתירה לבג"ץ בדרישה להדיח את חזן מהכנסת, ואף מהמר שיש סבירות שאם תוגש עתירה כזו, בג"ץ "יורה על הרחקתו לצמיתות". על איזה סעיף בדיוק להדיח לצמיתות אדם שהציבור בחר בו? על זה שהוא מעצבן? על זה שהתנהגותו נראית לנו בלתי נסבלת?
קראתי את הפוסט שפרסם אביו, יחיאל חזן, ומצאתי את עצמי מסכים עם רובו. בכנסת שבה מכהן אריה דרעי שהורשע בקבלת שוחד, בכנסת שבה יושב ראש האופוזיציה, בוז'י הרצוג, שתק בחקירה כדי לא להפליל את עצמו, בכנסת שבה למעט שלי יחימוביץ' כל חברי סיעת העבודה הצביעו בעד בחירה בבנימין בן אליעזר לנשיא המדינה, יש משהו עקום במי שמתעקש לספר לנו שאורן חזן הוא הבעיה הכי גדולה של הדמוקרטיה הישראלית.
תראו איך הצליחה ח"כ קארין אלהרר לצאת בזול אחרי שכינתה את חה"כ חזן "זבל" ואיחלה לו "שתמות". הרי אם לא חזן היה הכתובת של הקריאה הזאת, היינו עוסקים באמירה הזאת בלי הפסקה. אבל לח"כ חזן מותר להגיד הכל.
לפני כמה שבועות, רגע לפני ההצבעה על התקציב, חזן התפנה לבית חולים בגלל התקף אסתמה. כשהחלו ההצבעות הוא התיישב בירכתי המליאה עם מכשיר אינהלציה. אם מישהו יכול להוכיח שחזן עושה את עצמו, שהכל הצגה, שהוא בריא כמו שור ומשחק אותה חולה, שיקרע לו את הצורה. עד אז, הלעג של חלק מהעיתונאים לתמונה שלו עם המכשיר הרפואי על הפנים הייתה משהו שלא היה עובר אצל שום חבר כנסת אחר.
אורן חזן הוא מטרה קלה ונוחה. אם הוא עבר על החוק, שיישפט. אם הוא ראוי לביקורת ציבורית על התנהגותו, שיספוג אותה. הכל במידתיות, הכל בשיקול דעת. כי ההתלהמות נגד חזן בשבועות האחרונים מעידה על המתלהמים לא פחות מאשר על מושא הביקורת שלהם.