המנצח הגדול בדיון מתווה הגז בוועדת הכלכלה הוא יו"ר הוועדה איתן כבל, ששדרג את מעמדו הפוליטי. האם הדיונים ישונה סעיף כלשהו במתווה? ספק רב. לא ישונה אפילו פסיק, אלא אם כן בג"ץ יורה לבצע מקצה שיפורים



ראש הממשלה בנימין נתניהו עשה את שלו, וקיים, כמי שכפאו שד, את "חובת ההיוועצות" בוועדת הכלכלה של הכנסת. הוא חויב להשתתף בהצגת התיאטרון של יו"ר הוועדה ח"כ איתן כבל כדי להצדיק את השימוש בסעיף 52 לחוק ההגבלים. הוא גייס את מיטב כישרונו הרטורי כדי להסביר מדוע התעלם משיקולים של היעדר תחרות וריכוזיות במאגרי הגז.



תחילה עשו זאת בשמו היועצים השונים, ובראשם יוג'ין קנדל, ראש המועצה הכלכלית. מאוחר יותר הוטלה למערכה נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, שלא היססה להשמיע עמדה לא פופולרית שבשורה התחתונה תומכת במתווה.



עמדתה של פלוג עוד תתברר כשובר שוויון בדיוני הוועדה. אין ספק שהנגידה, כמו יוסי כהן (שיום אחרי הופעתו בוועדה התבשר על מינוי כראש המוסד), עוד תתוגמל עבור תמיכה מקצועית במתווה. בקרוב נשמע כיצד זה יבוא לידי ביטוי.



נתניהו נאלץ להתמקד בהסבריו בוועדת הכלכלה בשיקולים ביטחוניים וביחסים עם מדינות האזור. ככלות הכול, זאת סיבת השימוש בסעיף 52. אבל ככל שנקפו הימים, הקלפים פעלו לרעתו, בעיקר בגזרה המצרית, בעקבות פסק בוררות שניתן נגד המצרים בעקבות הפסקת אספקת הגז לישראל.



בעקבות כך נאלץ ראש הממשלה להפגין כישורים של לוליין כדי להתבצר בעמדותיו. הוא גילה שבכוונתו לשגר את מקורבו, עו"ד יצחק מולכו, כשליח מיוחד לקהיר "כדי להשיג פתרון לאתגר שנוצר". יש לקוות שאין הכוונה לפתרון שקשוקה, שבמסגרתו תוותר חברת החשמל על 1.76 מיליארד דולר המגיעים לה מהמצרים.



נתניהו לא הסתפק בכך, ושלף חוות דעת מסווגת של אל"מ אורי כהן, מאגף המודיעין בצה"ל, שבה הוסבר מדוע יש עדיפות לאומית לפיתוח מאגר "לווייתן" במזרח התיכון מתערער, השורץ משטרים מתנדנדים.



בהמשך גילה נתניהו שהוא מנהל מעין רומן אנרגטי עם אחד מנציגי הממשל הטורקי. חבל שראש הממשלה לא ניצל מספיק את הבמה כדי להסביר מדוע המתווה, על אף מגבלותיו, טוב בשורה התחתונה לאזרחים, ומה החשיבות העצומה בפיתוח "לווייתן" למרות הגז זורם ממאגר "תמר".



תוצאות דיוני ועדת הכלכלה בשבועיים האחרונים היו ידועות מראש. לא נרשמו הפתעות ואיש לא זז מעמדתו שידועה מראש. איך אמר ח"כ דוד ביטן? "חברי האופוזיציה הגיעו לדיונים עם אטמים באוזניים". הוא לא התייחס לאיכות הקשב של נציגי הממשלה.



היו"ר כבל סיכם את הדיון, כשקבע שבעקבות הדיונים הוא התחזק בדעתו כנגד המתווה וכי "חובה לעשות הכול לעצור את המתווה הרע לאזרחי ישראל". הוא מנה בפרוטרוט ולעומק את נקודות החולשה. מנגד, הבהיר נתניהו את חשיבות המתווה לביטחון המדינה.



אם זה המצב, ואם תוצאות המשחק ידועות מראש, מדוע היה צריך את כאב הראש הכרוך בישיבות ועדת הכלכלה? ראשית, כי כך מחייב החוק וכך פעל ראש הממשלה. ח"כ כבל באמצעות הדיון בכנסת עשה שירות מצוין לפרלמנטריזם הישראלי.



זו הפעם הראשונה שחברי כנסת מקיימים דיון מעמיק בסוגיה כלכלית חשובה ואינם מפהקים או נרדמים במהלך הישיבה. סוגיות כמו "יתירות אנרגטית", חשיבות הנחת צינור גז נוסף, המחיר ליחידת אנרגיה או הקשר בין יחסי החוץ למשאבים הכלכליים מעולם לא עלו לדיון ציבורי.



יו"ר הוועדה הקפיד להזמין את כל אנשי המקצוע המעורבים ובכללם נגידת בנק ישראל. הוא נתן לכל אחד הזדמנות לומר את דברו, אבל בדברי הסיכום בחר בציטוטים הנוחים לו.



אחרי שנתניהו קיבל את אישור הממשלה והכנסת וכעת גם הופיע כמתבקש בוועדת הכלכלה של הכנסת, התחנה האחרונה הניצבת בפניו היא התמודדות עם העתירות שיוגשו לבג"ץ. כל זה יקרה לאחר הדיון המסכם בוועדת הכלכלה, שצפוי ביום שני הבא.



דיוני ועדת הכלכלה סיפקו תחמושת למתכוננים לעתירה. הם חשפו את נקודות החולשה במתווה, כפי שנאמרו מפי אנשי מקצוע. מצד שני, הדיון סיפק לנתניהו את העילה לטעון בפני בג"ץ שאפילו הפרלמנט קיים דיון מעמיק בסוגיה.



האם בעקבות דיוני ועדת הכלכלה ישונה סעיף כלשהו במתווה הגז? ספק רב. במתווה לא ישונה אפילו פסיק, אלא אם כן בג"ץ יורה לבצע מקצה שיפורים. עד אז, חברות הגז ימשיכו בהיערכות לקידוח "לווייתן", מתוך תקווה שבדרך לא יצוץ שום מכשול של הרגע האחרון.