מהסערה האחרונה שעורר, כשקבע שעל ארה"ב לסגור את גבולות המדינה בפני מהגרים מוסלמים, ועד להודעה על ביטול נסיעתו לישראל - דונלד טראמפ מרוויח בגדול. התמיכה האיתנה של הציבור האמריקאי בטראמפ - שמוביל על שאר המועמדים הרפובליקנים לנשיאות בפער של בין 13 ל־20 נקודות בממוצע - נובעת מכך שהוא מוכן להגיד את הדברים שרוב האמריקאים חושבים, אבל בעידן של משטרת המחשבות של "תקינות פוליטית" הם מפחדים לבטא.
על פי סקר שפורסם בחודש שעבר על ידי המכון לחקר דת בציבור האמריקאי, עולה כי 56% מהציבור הסכים עם הקביעה כי "ערכי האסלאם עומדים בסתירה לערכים אמריקאיים". כלומר, בזמן שהאליטה הפוליטית משני צדי המתרס הפוליטי מתאחדים בגינוי טראמפ, הציבור הרחב רואה בו את האיש שסוף־סוף מוכן להגיד את מה שהציבור המתוסכל חושב.
זאת ועוד: לכל עניין יש לטראמפ מענה. יש הגירה בלתי מבוקרת ממקסיקו? בעוד ששאר הפוליטיקאים רבים מה כדאי לעשות, טראמפ מבטיח לבנות חומה לאורך הגבול הדרומי, ולהכריח את מקסיקו לממן את הקמתה. יש בעיה עם האסלאם הרדיקלי? בעוד המועמדים האחרים רבים בינם לבין עצמם בנושאים מנותקים מההוויה היומיומית, טראמפ אומר שהוא יסגור את אמריקה בפני מוסלמים. מה הוא יעשה בסוריה? זה בכלל לא מעניין. מבחינת האמריקאי הממוצע מספיק שהוא יטפל בבעיה בתוך הבית.
בעוד השמאל בישראל הולך שבי אחר השמאל האמריקאי ומגנה את טראמפ כגזען, לדידם של רוב האמריקאים, שאלת הגזענות לא מעניינת. הם רואים שברק אובמה הגיב על הטבח בקליפורניה בדברי תוכחה נגד בני עמו, כאשר הזהיר אותם שלא יתנהגו בגזענות כלפי מוסלמים. והם רואים שהילרי קלינטון הולכת שבי אחרי אובמה, ומסרבת בכל תוקף להודות שיש בעיה עם האסלאם הרדיקלי. אומנם המועמדים הרפובליקנים הגיבו על הטבח בפריז באמירות חד־ משמעיות נגד האסלאם הרדיקלי, אולם עד כה טראמפ הוא היחיד שהציע מדיניות ברורה לנטרול האיום בתוך ארה"ב.
הלקח הראשון מהצלחתו של טראמפ הוא שככל שאתה מוכן לנטוש את העדר ולתת ביטוי לתחושות הציבור אשר אינו מיוצג בשיח, כך הסיכויים שלך להצליח יעלו. הניצחון הסוחף של הימין הבלתי מתפשר בצרפת בבחירות האזוריות השבוע הוא עוד עדות לכך. הציבור צמא להנהגה המסוגלת לתת מענה לאיומים ולאתגרים של היום, וכבר אינו מוכן לסבול פוליטיקאים שמטיפים לו מוסר על גזענות ועל רב־תרבותיות.
הלקח השני הוא שהציבור הצמא להנהגה ילך אחרי כל מי שיציע פתרונות למצוקתו. ישימות וכדאיות הפתרונות כלל לא מעניינות אותו בשלב זה, משום שלעת עתה טראמפ הוא היחיד שמציע משהו. כדי לצמצם את מידת התמיכה שלה הוא זוכה, על המועמדים האחרים לנשיאות להציע פתרונות אחרים ובכך להעמיד את דרכו של טראמפ למבחן.
כיום הוויכוח הציבורי בארה"ב בכל הקשור לאיום האסלאם הרדיקלי בקושי נוגע למהות הבעיה. זאת משום שהאליטה האמריקאית עדיין פוסלת את הלגיטימיות של הוויכוח, ומעדיפה להטיף מוסר לציבור המודאג. מצב זה מזכיר את המתרחש בישראל מול האיום הפלסטיני. רוב הציבור הישראלי מבין כי האליטה טועה בתמיכתה בהקמת מדינה פלסטינית, בנסיגה מיו"ש ובחלוקת ירושלים, אבל בינתיים אף אחד אחר לא מוכן להציע חלופה.
# # #
הריקנות של עמדת האליטה הישראלית, כמו גם עמדת האליטה האמריקאית בכל הקשור לסוגיית הפלסטינים באה לידי ביטוי בנאומו של מזכיר המדינה, ג'ון קרי, בפני פורום סבן ביום שבת האחרון.
תוך אימוץ טון תקיף, מצטדק וממורמר, קרי הטיף מוסר להנהגה הישראלית - ואגב כך הפלסטינית - על אודות אי מוכנותה לעשות את הצעדים הנדרשים כדי להביא לשלום, תוך הקמת מדינה פלסטינית ביהודה, שומרון וירושלים (בנוסף לעזה).
כל הפרטים מוכרים לעייפה. לדעת קרי על הממשלה לשלול זכויות קנייניות מיהודים ביו"ש ובירושלים, תוך ביטול זכותם לבנות על קרקעות פרטיות ועל אדמות סקר ומדינה. במקביל קרי דרש מישראל להפסיק לאכוף את חוקי הבנייה והתכנון כלפי הפלסטינים באזור C ובירושלים, זאת על מנת לסלול את הדרך לנסיגה ישראלית מיו"ש ולחלוקתה מחדש של ירושלים, וכצעד נוסף ליישום פתרון שתי המדינות.
עכשיו, היות שהעולם מצדד בהקמת מדינה פלסטינית, טען קרי שברגע שישראל תיסוג מהשטחים, נזכה לתמיכת העולם ולשלום עם העולם הערבי, לרבות הפלסטינים. אולם אם לא נמלא אחר דרישותיו, קבע קרי שנמצא עצמנו במצב של מלחמה מתמדת עם הפלסטינים ועם העולם הערבי הרחב. אילו החלופות של קרי ושל השמאל הישראלי היו אמיתיות, אז הבחירה שלנו הייתה פשוטה, אולם למרבה הצער מדובר בפנטזיות.
כיום לישראל יש שלוש אופציות כלפי הפלסטינים: נוכל לסגת מיו"ש ולחלק מחדש את ירושלים, כפי שקרי וחבריו בשמאל הישראלי מציעים. אבל אם נעשה כך, אין סיבה להאמין כי הדבר יביא להקמת מדינה פלסטינית, לא כל שכן לשלום. סביר הרבה יותר להניח כי נסיגה ישראלית תביא להקמת ישות פלסטינית עצמאית נוספת, שכמו במקרה של עזה תתעקש - בגיבוי העולם, כמובן - שהיא נמצאת תחת כיבוש.
ללא ירושלים מאוחדת, וללא יו"ש, ישראל תהפוך בן לילה ממדינה חזקה למדינה קרועה וחסרת ישע, באזור הסובל מכאוטיות הולכת וגוברת. נזמין תוקפנות מצד הפלסטינים וממזרח, וכמדינה חסרת גבולות בני הגנה נתקשה להתגונן בפניה.
בדיוק כפי שמגנים את ישראל בכל פעם שאנו נדרשים להתגונן בפני תוקפנות פלסטינית מעזה, כך יגנו אותנו על כל צעד שננקוט כדי להתגונן בפני תוקפנות פלסטינית מיו"ש ומירושלים "המשוחררות". במילים אחרות, פתרון שתי מדינות הוא מתכון למלחמה ולבידוד בינלאומי הולך וגובר.
החלופה השנייה היא לשמר את המצב הקיים שבו ישראל חולקת את השליטה ביו"ש עם אש"ף, כשלפעמים כוחות אש"ף משתפים פעולה מבחינה ביטחונית עם ישראל ולפעמים הם משתפים פעולה עם גורמי טרור. היתרון של המצב הקיים הוא שצה"ל שולט ביטחונית באזור, ועל כן מסוגל למנוע מכאוס ביטחוני סטייל עזה להתפשט לערים הפלסטיניות ביו"ש. החיסרון הוא שאש"ף פוסל את זכות קיומנו ופועל בזירה הבינלאומית לבטל את הלגיטימציה המדינית שלנו.
האופציה השלישית של ישראל היא ליישם את חוקי המדינה ביו"ש במלואם או בחלקם. היתרון הוא שכך תשמור ישראל על היכולת שלה להתגונן בפני איומי ביטחון העולים מהשטח ומבחוץ. מעבר לכך, שלטון ישראל ישפר את מצב זכויות האזרח של היהודים והפלסטינים החיים ביו"ש, משום שהחוק הישראלי דמוקרטי וליברלי יותר מהחוק הצבאי השולט בהתיישבות הישראלית, ומחוקי הג'ונגל השולטים בשטחי הרשות.
כמו קרי, גם האליטה הישראלית מתעקשת להתעלם מהמציאות וממשיכה לטעון כי פנטזיות על מדינה פלסטינית וסיוטים על מדינה דו־לאומית הם חלופות מדיניות אמיתיות. אם הנהגת הימין תביא אמירה חלופית המעוגנת במציאות, הציבור הישראלי, שמאס בשקרים על "תהליך מדיני", יהיה מוכן להקשיב.
לישראל יש מענה אמיתי לאתגר הפלסטיני. הנהגה המוכנה לשים אותו על השולחן - כמו שטראמפ עושה בארה"ב - תקנה את עולמה.