בשבוע שעבר עצרו כוחות הביטחון כמה חשודים ברצח בני משפחת דאוובשה מהכפר דומא והחזיקו אותם במעצר לצורכי חקירה. משפחותיהם וארגוני ימין קיצוניים מינו לעצורים, חלקם קטינים, עורכי דין שמצאו לנכון לכנס מסיבת עיתונאים בלתי שגרתית, שבמהלכה תקפו בחריפות את רשויות החוק והביטחון על כך שהן מונעות מהם פגישה עם לקוחותיהם החשודים במעורבות בפרשה.

הם אמרו כי הזכות של חשוד להיוועץ בעורך דין היא זכות חוקתית, והיא נשללת משולחיהם. עוד עלה הרושם מאותה מסיבת עיתונאים מיותרת שכאילו אפשר במדינת ישראל להעלים עצירים לתקופות זמן מסוימות בלי שאיש יידע מה עלה בגורלם, משל דמינו לארגנטינה בימי שלטון הגנרלים או לצ'ילה בימי פינושה.

ההתקפה על רשויות האכיפה - שבאה ממחוזות רבים בימין הקיצוני ולא רק מצדם של עורכי הדין - היא מיותרת, מכפישה וגורמת עוול. הפרק שעוסק במעצרים בקשר לעבירות ביטחוניות בחוק סדר הדין הפלילי שלנו, הוא מידתי וסביר לחלוטין בהתחשב בנסיבות. עורכי הדין מודעים היטב להוראותיו, וככל שידוע לי לא התנהל מעולם מאבק חוקתי נגד הוראות החוק הזה, כשנחקק לפני שנים רבות בכנסת.

ככלל, החוק הישראלי מכיר בזכות החוקתית של חשוד להיוועץ בעורך דין עם מעצרו, אך לכך יש כמה יוצאים מן הכלל. סעיף 35 לחוק הסדר הפלילי קובע כי אפשר למנוע היוועצות של חשוד בעבירות ביטחוניות עם עורך דינו רק כאשר פגישה כזו עלולה לשבש מעצר של חשודים אחרים או לשבש את החקירה או כדי לשמור על חיי אדם. זו אומנם הוראה מחמירה, אך היא נתונה לביקורת שיפוטית כמעט לאורך כל הדרך.

כך, למשל, עיכוב היוועצות עם עורך דין ייעשה לתקופה שלא תעלה על עשרה ימים, וגורמי הביטחון חייבים לנמק את החלטתם בכתב. רק בית משפט מחוזי רשאי להאריך את משך הזמן, וגם זאת לתקופה מוגבלת של 21 יום. על החלטתו של בית המשפט המחוזי אפשר לערער בפני נשיא בית המשפט המחוזי, ואחר כך בפני בית המשפט העליון. נוסף על כך, אפשר גם לעתור לבג"ץ על ההחלטה. כך שאומנם מדובר בסעיף מחמיר, אך הוא נתון לביקורת שיפוטית רבת שלבים לאורך כל תקופת המעצר.

מעל לכל יש לזכור שדמוקרטיה רשאית להגן על עצמה, לעתים באמצעים שאינם תואמים את שיטת הממשל, כך שזעקתם של עורכי הדין וההתקפות שלהם על רשויות המשפט וגורמי הביטחון היו מיותרות. הביקורת השיפוטית הנוקשה מבטיחה הגנה טובה יותר מפני שרירות לב.

גם במדינות שהן סמלי דמוקרטיה מובהקים, כמו ארה"ב למשל, נהוגות פרוצדורות דומות, בהן חוק הפטריוט שנכנס לתוקף אחרי פיגועי 11 בספטמבר ומתקן המעצר בגוואנטנמו, שאליו הגיעו עצירים ללא משפט וללא עורכי דין.

פרוצדורות דומות ואף חמורות מהן מופעלות גם נגד פלסטינים הנחשדים במעשי טרור, משום שהחוק שחל בשטחים כשמדובר בעניינים ביטחוניים הוא לעתים מחמיר יותר מזה הקיים בישראל. איפה היו עורכי דין של הטרוריסטים היהודים כאשר חשודים פלסטינים נעצרו ונשללה מהם לתקופה מוגבלת הזכות להיפגש עם עורכי הדין שלהם? זה לא צדק לכל, זה צדק רק לצד אחד.

במציאות ביטחונית בעייתית כמו זו הקיימת בישראל, לא מדובר במהלכים שהדעת אינה סובלת אותם, כל עוד קיים פיקוח שיפוטי ובג"ץ מונע החלטות שרירותיות ורודניות.

רצח, גופה וזכות חוקתית

בשבת, בבית חברי ממשפחת לונטל-שמר, הקשבתי להרצאה מאלפת של ד"ר חן קוגל, העומד בראש המכון לרפואה משפטית, ונדהמתי לגלות שבישראל יש רק מכון אחד לרפואה משפטית. אפילו ברשות הפלסטינית יש שניים.

המכון הוא גוף ממשלתי מובהק המשרת בעיקר את המשטרה ואת הפרקליטות, וחוות הדעת שלו חורצת גורלות. לחופש או לכלא, לשבט או לחסד. אולם בישראל אין מכון לרפואה משפטית שאינו נשלט על ידי הממשלה ושעומד לרשות סנגורים חשודים ונאשמים, שנזקקים לחוות דעת מקצועיות של פתולוגים מטעמם.

מדע הרפואה, ובכלל זה גם הפתולוגיה, אינו בהכרח מדע מדויק. על אותה תשתית עובדתית יכולים להניח חוות דעת סותרות, ובדרך כלל תפקידו של בית המשפט הוא לקבוע מהי חוות הדעת הנכונה, בעיקר במקרים של רצח, כשהקורבן כבר אינו יכול לספר את סיפורו.

ד"ר קוגל סיפר בהרצאתו על כמה מקרים שבהם חוות הדעת הפתולוגית הרשמית קבעה שמדובר ברצח מכוון, אך בדיקות נוספות שנערכו במועד מאוחר יותר - לאו דווקא בידי הרופאים הממשלתיים של המכון לרפואה משפטית - הוכיחו שלא כך היה.

חוות הדעת הבלתי תלויות הללו הצילו חשודים ממאסר עולם, ואף זיכו את חלקם. כמו משפטנים רבים אחרים, גם אני סבור שבבתי הכלא ברחבי העולם ואולי גם בישראל יושבים אסירים חפים מפשע שהורשעו בדינם על סמך ממצאים פורנזיים, שאפשר היה לחלוק עליהם אילו הייתה מוצגת חוות דעת נוספת בלתי תלויה בפני בית המשפט.

המחשבה שאין בארץ גוף מקצועי בלתי תלוי, שסנגורים, חשודים ונאשמים יוכלו להזמין ולקבל ממנו חוות דעת בלתי תלויות בעניינים פורנזיים בקשר לביצוע עבירות, היא פגיעה קשה בזכות חוקתית להליך משפטי הוגן. מדינת ישראל עשתה צעד גדול וחשוב כשהקימה את הסנגוריה הציבורית על חשבון משלם המסים, לצורך ניהול הליך משפטי הוגן לחשודים ונאשמים. כעת היא חייבת להקים מכון לרפואה משפטית בלתי תלוי ליד הסנגוריה הציבורית, שיעמוד לרשות חשודים ונאשמים ויאפשר להם לקבל חוות דעת הוגנות ובלתי תלויות. רק כך הם יוכלו להתעמת עם הממצאים של המכון הממשלתי בפני בית המשפט, רק כך לבית המשפט יהיו כל הנתונים והכלים להכריע ולעשות משפט צודק והוגן.

רוח גבית

בשבוע שעבר, לאחר חשיפת הפרשות שבהן היו מעורבים ניצב רוני ריטמן וחבר הכנסת ינון מגל, הצעתי בטור זה שעבירות הטרדה קלות, מסוג העבירות המילוליות, תתיישנה כעבור שנתיים.

הייתי בטוח שעם פרסום הדברים מחנה הפמיניסטיות יתקוף אותי ואת הצעתי, אולם להפתעתי קיבלתי תגובות חיוביות רבות מנשים, ובהן ממי שמצטיירת כנושאת הדגל של יישום חוקי ההטרדות המיניות בשנים האחרונות: אודליה כרמון. אני מודה לה ולכל האחרות והאחרים על הרוח הגבית.