יש מי שמסיתים נגד הנשיא ריבלין בגלוי. ערוץ 20, תנועות ימין, הם אומרים “ריבלין מופיע בכנס עם שוברים שתיקה של עיתון ‘הארץ' שבו הורידו את הדגל", ומשם השמיים הם הגבול. ויש מי שחלילה לו לצאת נגד הנשיא ריבלין באופן כזה, שבמקום לנסוע בכביש הראשי נוסע בכבישי הסתה עוקפים. לאיש הזה קוראים יאיר לפיד. הוא יוצא רק נגד הכנס בניו יורק ונגד תנועת שוברים שתיקה - את הקישור לנשיא הוא לא עושה.
כי יאיר לפיד לא מלכלך את הידיים. הוא יודע לפרוט על סנטימנטים, לא לנגן עליהם קונצרט שלם. מבחינתו הוא בסדר, הוא עושה הפרדות. להתלהם על עיתון “שמאלני" ועל תנועה “סופר שמאלנית" זה בסדר, את זה קל לציבור לבלוע. להתלהם ולהסית על דמות ממלכתית שמשתתפת בכנס שלהם זה כבר מעבר ליכולת של חלק ממצביעיו הפוטנציאלים לספוג, אז לשם הוא לא הולך. אי אפשר שלא לדמיין את ישיבת האסטרטגיה במטה יש עתיד. “בריבלין לא לגעת, להפך" אומר היועץ האסטרטגי, “להיכנס בנתניהו על כך שהוא לא מגנה את ההסתה. לעומת זאת בשוברים שתיקה להיכנס בכל הכוח, את זה הציבור אוהב, את זה הוא רוצה לשמוע. לנתק את הקשר בין הנשיא לאירוע, אתה מבין את הרעיון?".
והוא הבין, לפיד, הוא הבין מצוין. למען האמת הוא מבין אותו כבר כמה חודשים טובים. וככה הוא צועד לו בשבילי האסטרטגיה, שמאל, ימין, שמאל. שמאל, ימין, שמאל. הוא המרכז השפוי, הציונות המתונה, היושרה המהוגנת. הוא עושה רק את מה שנכון וצריך ואפשר לבלוע, פוגש בחצי הדרך את מרצ ביום אחד ובחצי הדרך את אם תרצו ביום שלמחרת.
יועצים אסטרטגיים אוהבים לומר שהדרך לראשות ממשלה עוברת במרכז. יכול להיות שזה נכון. אבל המרכז שלפיד מייצג ומדבר הוא הרוח הגבית הטובה ביותר שאפשר להעניק לימין הקיצוני. מרכז שמעניק לגיטימציה להסתה על ידי כך שהוא מתייצב מולה רק בפיק, לתהליך הוא שותף. מרכז שמסייע לבנטים ולשובלים על ידי כך שהוא מתפתל, אנחנו לחלוטין בעד חופש דיבור אבל... יאיר “אבל" לפיד שעומד בראש יש “אבל" עתיד.
ורק דבר אחד לפיד לא מבין - ביום פקודה אף אחת מההתפתלויות הללו לא תעמוד לו. ברגע האמת ישלח הימין את הדוברמן בעל מלתעות הענק לנעוץ את שיניו בצווארו, עד שידמם. קלוגהפט ועדתו לא ירחמו על האיש שרק קצת שיתף איתם פעולה, ג'ובניק ובמחנה ושירת הסירנה וגרה בשינקין, כולם יצופו בליווי מוזיקה מפחידה ואפקטים של פיצוצים. לפיד יוכל לצרוח עד מחרתיים: “אבל חילקתי פלאיירים בנתב"ג, אבל טינפתי את הארץ". ה"אבל" הזה, ברגע הזה, ייבלע בקולות השנאה והשטנה. יאיר הוא לא טומי, הוא לא איש של קרבות רחוב ושל מכות בידיים חשופות. לפיד הוא מתאגרף של כפפות וחוקים וכללים, של זירה תחומה בחבלים ושופט שיודע להפסיק את הקרב כשמישהו נופל על הרצפה ולהמתין שיקום.
והוא לעולם לא יהיה מספיק פטריוט בשביל האנשים האלה. הוא לא מספיק שונא ערבים ושמאלנים, הוא בשלב של הזועביז, לא בלמנוע מערבים אספקת אוויר. הוא רק מלבה את האש על ידי טפטוף טיפות שמן זית זך. אש שבסופו של דבר תופנה נגדו.