הפרסומים על מעצר החשודים בביצוע ההצתה בדומא עוררו מחדש את הדיון בשאלת אופן טיפולו של השב"כ בחוליות הטרור היהודיות בשטחים. טענות רבות נשמעות משני צדי המפה הפוליטית - דוברי השמאל מציינים כי לא מושקעים מספיק מאמצים בחשיפת החוליות ואילו דוברי הימין טוענים כי השב"כ רודף את האוכלוסייה הזאת רק כדי לרצות את הציבור.
בשבוע האחרון השתלחו באנשי השב"כ, רן אדליסט בטורו ב"מעריב־סופהשבוע", וח"כ בצלאל סמוטריץ' בתוכנית הבוקר של רשת. אדליסט כתב כי רק הלחץ הציבורי הוא שהניע את השב"כ לצאת משגרת "יהודים זכאים תמיד באשר הם יהודים"; ואילו סמוטריץ' הפגין חרדה רבה מתוצאות החקירה של החשודים בהצתה, שמא יודו רחמנא לצלן בפשע שלא ביצעו רק בגלל שיטות החקירה (שעליהן אין לו כמובן שום מושג).
הניסיון להכניס את חוקרי השב"כ לוויכוח הפוליטי המכוער הוא פתטי ולא מקצועי לחלוטין. ייעודה של כל חקירת שב"כ אינו השגת הודאה והרשעה אלא מיצוי המודיעין וחקר האמת. לעובדי השירות אין אג'נדה פוליטית ואין תפיסה מקדמית, שעל פיה יהודים זכאים וערבים אשמים. כל פעילותם מתבצעת במסגרת החוק והתקנות, וברמה מקצועית שאין דומה לה בעולם.
לאורך השנים פיתח השב"כ תפיסת עבודה מודיעינית מקצועית המאפשרת לו לפעול באופן חוקי בכל רחבי יהודה, שומרון ועזה, ובמגבלות מסוימות גם בקרב אוכלוסיות מיעוטים וקבוצות קיצוניות בתוך המדינה. גם שיטות הלחימה של צה"ל והימ"מ הותאמו למציאות הקיימת בשטחי הרשות. כל אלו נתמכו בחקיקה הבאה לידי ביטוי במערכת משפט צבאית הפועלת בשטחים תחת אמות מידה משפטיות צבאיות, ההולמות מצבים של לחימה.
השילוב של מערכות חקיקה ומשפט צבאיות, המגובות ביכולות מבצעיות ומודיעיניות גבוהות, הוא המפתח להצלחה בלחימה בטרור. לכאורה אפשר היה לחשוב שעל הישראלים החיים מעבר לקו הירוק יחול גם החוק הצבאי, אולם לא כך: הם נחקרים, נשפטים ומטופלים במשטרה ובפרקליטות תחת החוק הישראלי בבתי משפט אזרחיים, וללא קשר לחוק הצבאי החל על הפלסטינים בשטחים.
השב"כ יודע למפות את רוב אוכלוסיית נוער הגבעות ואת רוב מובילי ההסתה והפגיעה בפלסטינים. אולם לא די בכך. החוק הישראלי, שאינו מגדיר אותם כפעילי טרור כל עוד לא ביצעו פעילות טרור, מקשה מאוד על מעצרם, חקירתם או הרחקתם מהשטח. בתי המשפט נוטים לשחרר את החשודים או להקל מאוד בעונשם בהיעדר ראיות מספקות או בגלל אי עמידה בכללים המשפטיים המחמירים.
וכך נוצר מצב אבסורדי שבו לא די בכך שממילא קשה מאוד לאסוף ראיות ברורות על פעילותם של אותם פורעי חוק וסדר, וממילא קשה לעצור אותם בהיעדר עבירה המצדיקה זאת בספר החוקים, וממילא ההרתעה של כוחות הביטחון מולם היא כמעט אפסית - הרי שבהגיעם לחקירה הם כבר מגיעים מתודרכים לשתוק, מזלזלים בשלטון החוק לחלוטין, נהנים מאוזלת ידה של המערכת המשפטית ומהקלות הבלתי נסבלת שבה מתייחס החוק לפעילותם, ובסופו של דבר משתחררים ללא עונש או עם עונשים קלים בלבד.
ללא שינוי והחמרה משמעותית בחקיקה, באופן שיאפשר החמרת הצעדים המגבילים והמודיעיניים נגד אוכלוסייה זו; ללא הבנה של בתי המשפט אשר לצורך בהחמרת דינם של המורשעים - ימשיכו השב"כ, צה"ל והמשטרה לפעול בתנאים מגבילים שלא יאפשרו את מיגור הטרור היהודי.