1. אני מעריך שאף אחד בירושלים לא נפל מהכיסא בתדהמה כשה"וול סטריט ג'ורנל" פרסם השבוע את דבר ההאזנות שבוצעו על ידי ארה"ב לבנימין נתניהו ולאנשיו. אף אחד גם לא התרגש מכך שזה קורה אחרי שהנשיא הצהיר שארה"ב לא תאזין יותר למנהיגי מדינות ידידותיות.



אין הפתעות בתחום הזה. כל מנהיג רוצה לשרוד ומבקש לנצל את סוכנויות הביון העומדות לרשותו, כדי לדעת מה חושבים עליו ומה מתכננים נגדו. כך כולם, כל הזמן ובכל מקום. וברק אובמה אכן חש מאוים. אפילו מאוים מאוד. הוא הבין שנתניהו הפך אותו ל"יעד" וגייס את המפלגה הרפובליקנית, את בתי הנבחרים, את שלדון אדלסון ועוד כדי למנוע ממנו יכולת להעביר את ההסכם עם איראן. וכי כיצד לא יאזין?



אלפי כתבות הוקדשו למאמצי ההאזנות של ארה"ב, לרבות בישראל. זהו מידע כמעט גלוי. ב־1998, בפסגת וואי פלנטיישן, סירב נתניהו לקיים התייעצות בחדרי הישיבות ובפינת האוכל של הביתן הישראלי. הוא נהג לכנס את השרים במשלחת, ואותנו, העוזרים והיועצים המלווים, בקצה המרוחק של המרפסת. בדיונים רגישים היינו נגררים עד לשפת הנהר הסמוך, הרחק מאוזניו של "האח הגדול".



נתניהו רגיש מאוד להאזנות לשיחותיו וממש פרנואיד בכל הקשור לטלפונים אלחוטיים. מיומו הראשון בתפקיד ב־1996 הוא מעדיף שיחות ב"קווי" ולא ב"אלחוטי". לפני חודשיים, בשעת לילה, צלצל הסלולרי שלי, והמזכירה מלשכת ראש הממשלה שאלה אותי כמו רבים נוספים: "מתי תהיה ליד טלפון קווי?". כמובן שהשיחה לא עסקה בענייני ביטחון רגישים, אבל הרגלים וחששות נוטים, בדרך כלל, להתנחל ולהתבסס בתודעה כטפילים.



הכללים השתנו (כנראה באופן חד־ צדדי) לאחר פרשת פולארד. האמריקאים ביטאו כעס עצום כלפי ישראל שהפעילה מרגל בתוך המודיעין הימי, נקטה צעדים חריפים נגד הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר דאז והפגינה שריר אימתני. ישראל פירקה את הלק"מ שפעלה במשרד הביטחון בראשות רפי איתן, והתחייבה שלא לאסוף עוד מידע מארה"ב.



"ענף מעצמות" בחטיבת המחקר פעל עוד שנים אחר כך, והיו גם פרסומים זרים - שלא אושרו ולא הוכחשו - על אירועים שיוחסו לארה"ב או לישראל. כיום, ככל הידוע, ישראל לא אוספת מידע בארה"ב. סוכנויות המודיעין שלנו מונחות בהתאם וברגישות רבה. כשישראל מודיעה כי אינה מרגלת בארה"ב, היא מתכוונת במובן הרחב של המילה - לרבות בגופים הבאים: בבית הלבן, בפנטגון, בזרועות הצבא, במחלקת המדינה, בזרועות המודיעין, בוועדות מרכזיות בקונגרס ובתעשיות הביטחוניות בארה"ב.



הרגישות האמריקאית גבוהה מאוד - הם לא מוכנים לקבל עוד פרשה ופיתחו חשדנות שנראית לעתים מופרזת. רבים מאלופי צה"ל, שנדרשים לדלג בשל עסקיהם בין ישראל לארה"ב, מקבלים ויזה לשנה אחת או לשנתיים. חלק מראשי התעשיות הביטחוניות המרכזיות בישראל לא מחזיקים כלל באשרת כניסה לארה"ב.



ישראל עושה מאמץ גדול מאוד שלא להסתבך שוב עם ארה"ב, אבל לוושינגטון כנראה מותר מה שלישראל אסור. מה ניתן ללמוד מכך? שכדאי מאוד להיות מעצמת־על. יש בזה הרבה מאוד יתרונות.



ובינתיים, נתניהו ימשיך (ובצדק) לנהוג בזהירות כלפי כולם מבית ומחוץ. כששולה זקן מקליטה את אהוד אולמרט, כשדני דור ואילן כפיר מקליטים את אהוד ברק, כשקצינה זוטרה מקליטה את המפכ"ל, כשחוקרי מצ"ח ומשטרה מקשיבים בנחת לעשרות אלפי שיחות של רמטכ"ל - למה בכלל לדבר? אפשר לכתוב פתק ואחר כך לבלוע אותו. גם את זה כבר ראיתי.



2. אינני בקי בפרטי הפרשה שבגינה פוטר יאיר רמתי מתפקידו כראש מינהלת "חומה" במשרד הביטחון. אני כן יודע לומר שישראל ומערכת הביטחון מאבדות את יקיר הבנים, אדם שתרומתו לביטחון ישראל כמעט לא ניתנת לכימות. מדובר בטרגדיה אישית ולאומית, של האיש ושל המדינה, שגורמת לתחושה של חמיצות. הכרתי את האיש ופועלו קרוב ל־25 שנה לאורך תפקידיו בתעשייה האווירית ובמשרד הביטחון. מדובר באדם מסור, מקצועי, סקרן, צנוע ובעל הישגים רבים.



אני מעריך שמי שקיבל את ההחלטה ומי שאישר אותה, עשה זאת לנוכח רקורד שנצבר, או לנוכח חומרתה של העבירה או הנזק שנגרם בקרב האמריקאים השותפים לפרויקט, או חלילה נזק חמור יותר. אינני יודע. את רמתי הפסדנו, אבל פרי עמלו ותלמידיו ימשיכו להגן עלינו. חבל.



3. ה"תספורת" שערך השבוע בית המשפט העליון לפסקי הדין של השופט המחוזי דוד רוזן מעוררת שאלות לא פשוטות על מידת שיקול הדעת, עוצמת הראיות והמידתיות שהופעלו בערכאה הראשונה. דבריו הנוקבים של שופט העליון בדימוס, יעקב טירקל, ב"מעריב־השבוע" ובגלי צה"ל מקשים עוד יותר על שנת הישרים המתבקשת שלנו.



אינני מציע להקל מכאן על מידת החומרה המיוחסת לנאשמים שהורשעו, גם לאחר הפחתת העונש. בערבו של יום, לאחר שנאלץ להתפטר מתפקידיו כראש הממשלה, להתמודד שנים בבתי המשפט כדי לטהר את שמו, להתמודד עם מטען צד מדגם "שולה 3", לערער ושוב לערער - יהיה אולמרט ראש הממשלה הראשון שייאלץ ללבוש את מדי האסיר הכתומים ולשבת בכלא. זה יהיה יום עצוב, לא רק לאולמרט, למשפחתו ולחבריו - אלא לחברה הישראלית כולה (למעט חריגים בודדים) ולדברי ימי מדינתנו.



גם אולמרט הוא סיפור של החמצה. הוא נקלע לתפקיד הרם עקב נבצרותו של אריאל שרון ועשה לרוב חיל בתפקיד, הוא קיבל החלטות אמיצות מאוד בענייני כלכלה, ביטחון ושלום, הניע מבצעים הירואיים לא מעטים, והותיר אחריו מעריצים לא מבוטלים בכלכלה, במשק, בפוליטיקה, במערכת הביטחון ובתקשורת. אולמרט היה בכהונתו מדינאי ומנהיג ולא פוליטיקאי שעוסק בהישרדות בלבד, אך עברו בעיריית ירושלים וחמדנותו מעברו כעורך דין - גרמו לנפילתו.



כששאלו אותי השבוע מה אציע לאולמרט? השבתי: עליו להתכונן למאסר, ללמוד מאחרים על הצפוי לו, להכין חומרי קריאה וכוונות לכתיבה, להחליט על פעילות תורמת לאסירים ולצלול לתוך שגרת הכלא לפחות לחודשיים־שלושה, בטרם יגיש בקשה לחנינה. קודם כניסתו לכלא, עליו לתת ראיון ארוך, כן ואמין שכותרתו תהיה "ואלו השגיאות שלי".



ראיון כזה יקנה לו נקודות רבות בציבור, שאוהב מנהיג המודה גם בשגיאות. גילו של אולמרט מתנגש דרך קבע עם מראהו ועם כושרו הגופני ועם יתר יכולותיו. גם כשייצא מהמאסר, במציאות כמו שלנו, יוכל להיוולד מחדש ולעסוק בעשייה פרטית התנדבותית בארץ או בחו"ל.



4. תא"ל אהרון חליוה, קצין הצנחנים שימונה בקרוב לראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה במטה הכללי ויועלה לדרגת אלוף, יהיה קצין החי"ר הראשון זה שנים ארוכות שמתמנה לתפקיד. קדם לו, דומני, הגולנצ'יק אילן בירן לפני 20 שנה.



מעבר לסקרנות הטבעית כיצד יתמודד קצין חי"ר ותיק ומוכשר עם גורמי החימוש, הלוגיסטיקה, הרפואה וכו', מעניינת גם הכימיה שתיווצר בין האלוף הטרי לאלוף קובי ברק, שמשמש ראש האגף הטכנולוגי־לוגיסטי וימונה בקרוב למפקד זרוע היבשה, ויהיה גם אחראי על האגף הלוגיסטי.



השבוע נערך בזרוע היבשה דיון ראשון בהכפפת האגף לטכנולוגיה ולוגיסטיקה לזרוע היבשה, כפי שפסק הרמטכ"ל גדי איזנקוט - יש לא מעט בעיות ואתגרים גם בתחום האגו האישי והארגוני, וגם בתחום המערכתי־תפיסתי. תחום הלוגיסטיקה כיום הנו מרכיב דרמטי ביכולת הצבא להיערך, להגיע אל הזירות ולתפקד כראוי, בתחום הימ"חים, הדלק, החימוש, המזון, הרפואה, החלפים וכו'.



מדובר בתחום רגיש שיש לו השפעה על יכולת הלוחמים, על המורל שלהם ועל אמון הציבור בצה"ל. הציבור הישראלי והצבא לא יוכלו לסבול עוד מערכה כמו מלחמת לבנון השנייה, שלוותה בכשלים לוגיסטיים רבים כתוצאה ממבנה ומתפיסה שגויים, שבינתיים תוקנו ושופרו לאין ערוך. בהצלחה ושבת שלום. 



[email protected]