ועדת הכספים דנה אתמול בהצעת החוק (שכבר אושר בקריאה ראשונה) להגבלת שכר הבכירים בחברות פיננסיות ל־3.5 מיליון שקל לשנה. מהן חברות פיננסיות? בנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות ומנהלי פנסיה וגמל.
הרקע לחקיקה, כך נכתב בדברי ההסבר לחוק, הייתה ההפרזה בתשלומי שכר המנהלים בחברות הציבוריות המנהלות כספי הציבור (החברות הפיננסיות). רק שהצעת החוק היא בעייתית ועומדת בסתירה להצהרות התכופות של בנימין נתניהו על הצורך בהקלת נטל הרגולציה החונקת. גם יו”ר רשות ניירות ערך, פרופסור שמואל האוזר, הודה כי “ייתכן שהלכנו רחוק מדי בהכבדת הנטל הרגולטורי”. החוק להגבלת שכר הבכירים הוא מיותר, שוהוא רק יחריף את בעיית אובדן האמון בבורסה, הקיימת בארבעת השנים האחרונות.
הצעת החוק המקורית הועלתה לראשונה באמצע 4102, לאחר שמספר מנהלי חברות ביטוח כמו מנכ”ל הפניקס תוגמלו בצורה מופרזת שכונתה “חזירית”. אלא שמאז שונו כללי התגמול. הרגולטורים הפיננסיים פרסמו הנחיות המגבילות את התשלומים ל־3.5 מיליון שקל, וכיום אין שום דירקטוריון של חברה פיננסית שיעז לחרוג מהנחיות המפקח הרלוונטי בבנק ישראל או באוצר.
יוזמת החקיקה הופכת עקב כך למיותרת ולמרגיזה. מרגיזה שכן היא מפלה לטובה חברות ציבוריות מן השורה בהשוואה לחברות הפיננסיות. חברות ציבוריות כמו כימיקלים לישראל, תנובה, נשר ואחרות פועלות כמונופול או נהנות מזיכיונות ממשלתיים על חשבון משלם המסים. אף על פי שאינן מנהלות במישרין כספי ציבור, אין סיבה להעניק להן עדיפות בהשוואה לבנקים או לחברות ביטוח.
אבל ייתכן שיש לכך הסבר. מניות חלק מהחברות התעשייתיות נסחרות בבורסות בחו”ל (בעיקר בניו יורק). שום רגולטור ישראלי לא יעז להסתבך, שלא כמו בישראל, מחופש פעולה מוחלט המוענק לחברות הציבוריות בנאסד”ק או בכל בורסה אחרת.
ועדיין לא דיברנו על כך שהתגמול למנהל חברה ציבורית מגיע במרביתו מכיסו של בעל השליטה, ורק חלקו ממומן על חשבון הציבור. וגם אם נניח שהציבור מממן, הרי מנגנוני אישור התגמול הקיימים היום חוסמים אפשרות לתגמול חריג.
חוץ מ"שומרי הסף” המיידיים (ועדות התגמול והביקורת והדירקטוריון) יש צורך באישור האספות הכלליות. התגמול חייב לקבל את אישור רוב בעלי מניות המיעוט. יוצא שבעלי מניות המחזיקים לעתים רק ב־%5 ממניות חברה ציבורית משפיעים על שיקול הדעת של הרוב המוחלט.
אבל בדרך כלל סיפור התגמול אינו מגיע לאסיפה הכללית אלא נופל בדרך. כך למשל היקף התגמול המקורי של גיל שרון, המנכ”ל החדש של דיסקונט השקעות, שאינה חברה פיננסית, טורפד עוד לפני שהגיע לאספה בזכות התערבות בעלי אגרות החוב. והם לא היו לבד. גם יו”ר רשות ניירות ערך (שאין לו סמכות
חוקית בנושאי תגמול) התבטא נגד המהלך. שרון ייאלץ להסתפק בתנאי העסקה נמוכים יותר, ועדיין לא ברור אם יסכים להם.
כל זה מוביל למסקנה שיוזמת חקיקת שכר הבכירים היא מיותרת לחלוטין, פופוליסטית ומזיקה לאווירה העסקית. המהלך נועד לרצות מספר פוליטיקאים כמו שרי אוצר, המעוניינים להראות שהם מתנגדים ל”נורמות שכר חזיריות”.
הם כמובן יזכו גם למחיאות כפיים מצד חברי כנסת מהאופוזיציה כמו שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון, שאף ידרשו להחמיר את החקיקה. אם חוק שכר הבכירים יצא לדרך, הבורסה ורשות ניירות ערך יצרכו להפסיק להתפלא מדוע יזמים פרטיים בורחים מהבורסה כמו מאש. את הטענות הם ייאלצו להפנות לעצמם בלבד.