השבוע הוגשו כתבי אישום בפרשת דומא. הפרשה הזאת, שהחזיקה אותנו במתח רווי רגשות לאורך שבועות ארוכים, פותחת עכשיו דף חדש במגרש חדש: המגרש המשפטי. לאור סיכום הביניים הנערך כאן, אעשה תקציר של הפרקים הקודמים:
 
בלילה שבין 30 ל־31 ביולי הוצת ביתה של משפחת דוואבשה בכפר דומא. שלושה מבני המשפחה נשרפו למוות. אני מקבלת את הנחת כוחות הביטחון שיהודים ביצעו את הרצח הזוועתי הזה. כתבתי מיד לאחריו כמה אני מתביישת בכך שמי שעשה את זה ואני נמצאים תחת אותה הגדרת לאום ודת.
 
חודשיים לאחר מכן נרצחו בני הזוג הנקין לעיני ילדיהם. איש השב"כ שחקר את אחד הרוצחים שאל אותו מה היה המניע שלו, והוא ענה "השתתפתי בפיגוע בגלל סכסוך משפחתי וכספי עם הורי". אמירה זו לא שכנעה את החוקר שהקשה: "אני אומר לך שאתה לא אומר את האמת, ויש לנו חומר חקירה, שלפיו רצית לבצע פיגוע כנקמה על רצח משפחת דוואבשה". והרוצח משיב, "כן, זה נכון. אך הסיבה הראשונה היא המצב שהזכרתי".
 

לפני חודש וחצי נעצרו חשודים ברצח בדומא. מספרם השתנה במהלך התקופה. חלק שוחררו ואחרים נעצרו. במשך 21 יום נמנע מהם מפגש עם עורך דין. הם נחקרו ב"אמצעים מיוחדים", כך על פי השב"כ. על פי חבריהם, עורכי דינם ומשפחותיהם - הם עונו. ביום ראשון השבוע הוגש כתב אישום המאשים את אחד מהבחורים ברצח, את השני בתכנון ואת השאר בעבירות רכוש שאינן קשורות לדומא. עד כאן - סיכום האירועים. 

נתקלתי בפוסט בפייסבוק שמספר על מפגש בין הרב משה צבי נריה, "אבי הכיפות הסרוגות", לבין תלמידות אולפנה, לפני 34 שנים. התקופה הייתה בין חתימת הסכמי קמפ דיוויד לבין פינוי סיני. הרב ביקש להעביר מסר לדור הסרוג הבא, ואמר דברים קשים, שנדמו לשומעות מנותקים מהמציאות.
 
"יבוא יום והם יכניסו את הבנים שלכן לכלא, יתעללו בהם, ויספרו לכולם שהם עבריינים, פושעים ורשעים. ואני אומר לכם, זה לא נכון. הם הכי צדיקים והכי טהורים בדור! אל תאמינו להם!", ניבא הרב. "אתם לא מבינים, הם לא פרטנרים שלכם לגאולה. אני רואה אותם מגרשים אתכם מהבתים, אני רואה חיילים מרביצים לכם. אני רואה צמיגים בוערים, אל תאמינו להם! אל תאמינו בהם!", הוסיף.
 
אני לא חותמת על כל מילה בנבואתו של הרב. נערי תג המחיר עם ספריי הצבע הם לא הכי צדיקים בדור, אבל הם בטח לא הכי גרועים. אני לא מכירה אף ונדליסט שישב במרתפי השב"כ שלושה שבועות בלי עורך דין, ואפילו ראשי משפחות הפשע, שדם רב על ידיהם, זכו לזכויות אזרח בסיסיות.
 
דומא? תוכיחו. לא רק על ידי הודאה, אלא גם על ידי ראיות.
 
אם נכון מה שאומר השב"כ, ונערי הגבעות חתומים כולם על הרעיון של ערעור יסודות המדינה - הרי שבמלחמתו של שירות הביטחון הכללי נגד הגבעונים הוא בעצם קידם בדיוק את הרעיון שנגדו הוא נלחם.
 
לפני חקירת הרצח בכפר דומא, רוב הציבור בכלל, הדתי־לאומי בתוכו והמתנחלי בפרט, התנער מנוער הגבעות, לא עזר להם פיזית או רוחנית, אלא להפך: היה מסגיר אותם למשטרה כשיכול היה. עתה התהפכה הקערה על פיה: לא זו בלבד שהם הפכו להיות ה"אנדרדוג" ולפיכך מעוררי אמפתיה, הרי שדרכי חקירתם וחקירת הסובבים להם יצרו חשדנות עצומה כלפי השב"כ ובתי המשפט.
 
זאת ועוד: גם אלו (וזה הרוב המוחלט) המתנגדים לרצח בדומא ומבקשים שהרוצחים ייתפסו וייענשו, אינם יכולים לסבול את המעטפת הנלווית - מעצר בני משפחה של חברי החשודים ברצח. למשל, נער בן 15 שאין לו שום קשר לרצח (המשטרה הייתה בביתו בליל הרצח לוודא כי הוא מקיים את צו המעצר המינהלי שהוטל עליו), נעצר לשבועיים וחצי, בלי לראות עורך דין או את משפחתו, צעד שלא ייתכן במדינה דמוקרטית. כי הרי ברור שאין קשר בין הנער הזה לבין דומא. נניח שאת החשודים ברצח יש לענות (שגם לזה אני מתנגדת, אבל נניח שכן, לצורך הדיון), מדוע מתייחסים כך לנער שכוחות הביטחון עדים לכך שהוא לא היה שותף לרצח?
 
מקרה אחר: אזרח שומר חוק, אב לילדים, באמצע שירות מילואים, נלקח לשבועיים של מעצר מינהלי וחקירות במרתפי השב"כ. למה? ברור היה לכל הצדדים שהוא אינו קשור לרצח, אבל מכיוון שהיה קרוב לנערי הגבעות - אולי שמע משהו. אחרי שבועיים, כשהשתכנעו שהוא לא יודע דבר - שחררו אותו. עכשיו הוא מסתובב כמו צל של עצמו.
 
ההורים של אותו קטין, שהיו עד עכשיו סופר־ממלכתיים, הכי בעד המדינה שאפשר לדמיין, כבר לא מאמינים לכלום. הם עמדו בשבוע שעבר מחוץ לבית המשפט שאליו הובא בנם, שאותו לא ראו שבועיים, כדי אולי לתפוס בבואה שלו, לראות שהוא בסדר. הם עמדו בקור לא רק בשבילם, אלא גם בשבילו: הם עמדו עם משרוקיות וחצוצרות, דפקו על דלת הפח המפרידה בין הניידת שבה יובל חזרה למעצר לבין הרחוב, בלי לדעת אם כבר הורד אליה, צעקו את שמו וקראו לו שהם אוהבים אותו.
 
המשפחה הזאת תספר את סיפורה, וכן המשפחות האחרות. וגם אם ייפסקו פעולות תג המחיר לזמן מה, האמון במדינה ובבאי כוחה בשפל איום. הגבעונים מנצחים.