1.ב”דון קיחוטה” של סרוואנטס נכתב: “רבים הולכים לחפש צמר וחוזרים גזוּזים”. הכוונה בטח לא למר תשובה, שגזז אותנו כדי להוציא את הגז שלנו. אולי הכוונה לגילה גמליאל, שרה מהסוג הישן של הליכוד, אמיצה, חרוצה וישרה, שיזמה וקידמה את מענק ה־15 מיליארד לשוויון ערביי ישראל. כך עד שראש הממשלה גזז לעצמו את הקרדיט שלה – וכדי לקבור את ההישג ההיסטורי, מינה את הזאב והיריב כמשגיחים על הביצוע של הגֵז והגזל.



2. על שש”ק (שומר שבת קודש) ח”כ מיקי זוהר (מיקי מי?) מהליכוד (“קצת רהוט. שני תארים אקדמיים”) נאמר (בתיקונים מתאימים) “יותר מששמרה השבת על ישראל, שמרה כפיית השבת על הרייטינג של ח”כ מיקי (מיהו?) בין הדתיים”. לכן, ראוי שהרהוט, המבקש (ושבינתיים נכשל) לכפות עלי שבת שלא כדרכי ולא בנוסח עירי, עיה”ק תל אביב, שהיא בעיניו מדינה בפני עצמה, יכיר את הפסוק “קשים כופי שבת על ישראל כספחת” (גם אם ספחת קצת רהוטה).



3.בוויכוח אם אמר נתניהו מה שאמר (ולדעתי אמר) לשגריר אינדיק, מול ארונו של ראש הממשלה רבין הרצוּחַ, אני מסכים עם אבי בניהו שכתב שמוטב שרבין היה נשאר בחיים ומפסיד בבחירות לנתניהו. אבל ביבי הוסיף, לכאורה, שהיה מביס את רבין בקלות, וזה היה נכנס להיסטוריה כמנהיג כושל. כאן אני תוהה אם הביבי קפץ לו מקנאה ברבין – שנרצח בהתנקשות פוליטית והפך למעין קדוש וגם נרשם בהיסטוריה כמנהיג ראוי, שבנה ותיקן ולחם לשלום – או מבוז מתנשא? כי הביבי הרי כבר חזר לכאורה בתשובה (ליצחק הגוזז ולחרדים אסירי התודה) ומתעתד להביס בקרוב את עצמו בבחירות לראשות הליכוד ולהיות עוד בחייו קדוש ומנהיג. שהרי לכאורה לו באמת רצה לתקן את דמותו שתירשם בהיסטוריה היהודית, הישראלית והעולמית, היה מזמין לעצמו דין רודף מאותם רבנים דגולים פוסקי הדור – ומת על קידוש השם “נתניהו”. ואולי מקור קנאתו ברבין בכך שהמנוח הצליח לגבור על הבעיות שעשתה רעייתו (חשבון הבנק בוושינגטון) – ואילו הביבי מסתבך ללא מוצא חוקי בחשבונות ובצרות שמייצרת גבירתו־שלו.



4. בעניין חשבונות, אם אתם בגיל שאין ממנו חזרה, כמוני, ועדיין מנהלים את חשבונותיכם בעצמכם, אתם מוזהרים מהשינוי שקבעה המפקחת על הבנקים לגבי המשך השימוש בחשבון זוגי משותף, כשבן הזוג הולך לעולמו. לא תוכלו למשוך כסף מחשבונכם גם אם חתמתם בזמנו על סעיף אריכות ימים בבנקים וגם אם בן הזוג המנוח חתם על הרשאה והעברה. לא לפני שהצוואה החוקית שלכם תאושרר בבית המשפט, אחרי חודשים רבים. ובינתיים, רבים לא יוכלו אפילו למשוך את קצבת קיומם החודשית. אז למה הגברת המפקחת עשתה זאת (בהסכמתה, לכאורה, של הנגידה?), בלי אישור שר האוצר והאחראי על התקציבים וללא חקיקה בכנסת? אולי, אומר ישראל, כלכלן ויועץ מס, היא רוצה בטובת הבנקים יותר משהיא רוצה (כמוגדר בתקנות לגבי מילוי תפקידה) “להבטיח את ניהולם התקין של הבנקים, להגן על עניינם של לקוחות הבנקים ולשמור על מצבם היציב”? מפקחת מפוכחת שלא בדיוק מפוקסת על שליחותה?