כמה מילים נשפכו על תעאיו"ש ועל בצלם ועל עזרא נאווי, וכמה עצוב שרובן לא רלוונטיות. למה? כי כל ביקורת שנופלת קורבן לוויכוח העקר בין קבלני האג'נדות של השמאל והימין לא מצליחה לתקן כלום. דיון אמור להוביל לפתרון אפקטיבי, אבל התנצחות מוגזמת רק משקיעה אותנו עמוק יותר בבוץ. הבעיה היא שברגע שקבלני האג׳נדות משתלטים על הדיון, הם סוחפים את כולנו לעוד התנצחות.פעם היעדר אג׳נדה הצביע על בורות, אבל הזמנים השתנו – היום אג׳נדה מוגזמת היא פריזמה שמעוותת את המציאות. 

רק כשמנקים את הפריזמה הפוליטית, אפשר לנתח מה באמת קרה פה בשבוע האחרון. אילנה דיין פרסמה תחקיר על פעיל שמאל שהוכיח במעשיו האכזריים שהרבה יותר מעניינת אותו אדמה מאשר זכויות של פלסטינים. מסתבר שהפעיל הזה התחבב על לא מעט ארגונים, שחלקם סייעו לו וחלקם פרנסו אותו, כי טעו לחשוב שהוא אדם טוב. האם זה מה שקורה בכל ארגוני זכויות האדם, כפי שניסו לומר בימין? ממש לא. האם זה משליך על כל השמאל? גם לא. אבל האירוניה היא שכשמנהיגי שמאל מנסים להמעיט בחומרת הממצאים ושולפים תירוצים מתחת לאדמה כדי לנזוף בשליח, הם בעצמם גורמים לזיהויים המיידי עם הדרך הקלוקלת הזאת.
 
בואו נודה – קידשנו קצת יותר מדי את המילה ״אג׳נדה״. אם יש לקח עיקרי אחד מהשבוע האחרון, הרי הוא שכל קידום אובססיבי של אג׳נדה פוליטית משבש את סדרי העדיפויות. תראו מה יצא מהתחקיר על נאווי – עיתונאים ופעילים מהשמאל תקפו את אילנה דיין על החשיפה, ולעומתם נציגי הימין פתאום נזכרו שנורא אכפת להם מעוול שנגרם לפלסטינים. אז איפה בדיוק מצוי המוסר פה? 
 

כשעיתונאי גורס שצריך לקבור תחקיר כדי לא לפגוע במחנה פוליטי מסוים או להעצים תחקיר מעבר לפרופורציה כדי לקדם מחנה אחר, הוא כבר מזמן לא עיתונאי. באותו אופן – אי אפשר להתהדר בתווית שמסמלת אנושיות כדי לחפות על היעדר מוסר. מי שמסכים לראות את מצוקת הפלסטינים רק כשהשמאל אשם הוא תועמלן אטום שהפסיק להיות בן אדם. אבל כך גם ארגוני זכויות אדם שמתעלמים ממרבית הסיבות לאומללות הפלסטינים באיזו טענה אלטרואיסטית ש״אני לא יכול לומר לאחרים מה לעשות אלא רק לעצמי״. זה לא קידום זכויות אדם אלא קידום אג׳נדה פוליטית. מי שמדבר כך לא רוצה מוסר אלא רק תדמית מוסרית. הוא פעיל נרקסיזם, לא פעיל זכויות אדם.
 
נוצרו פה שני מחנות שכדי לפרנס את עצמם מוכנים למחול על כל עוולה ולטייח כל מעשה. העיקר האג׳נדה, כן? המשיחיות לא פסחה על אף לא אחד מהצדדים. נסו לנחש של מי הציטוט הזה, שנאמר באספת פעילים: ״אם אתם חושבים שאתם צודקים, אתם לא חייבים הסבר לאף אחד, אתם התקווה, יום אחד עם ישראל ילך בפתח שאתם יצרתם בגדר״. רב מקריית ארבע? לא, אלון ליאל. יש שפועלים בשם אלוהים ויש שחושבים שהם עצמם אלוהים, אבל האמת המרה היא שבין המטורללים הקיצונים אין שום הבדל. 
 
אג׳נדה זה חשוב, אבל אדם מוסרי צריך לדעת לשים אותה בצד לפעמים. האם אנחנו בעד דמוקרטיה או בעד מטרה משיחית שמקדשת את כל האמצעים? אי אפשר גם וגם. צריך להחליט.