חזרתו של אריה מכלוף דרעי לתפקיד שר הפנים עוררה סערה גדולה. מדוע? אני יכול לחשוב על כמה סיבות. בין המתנגדים למינוי עומדים אלה שחרדים לגורלה של הדמוקרטיה הישראלית, כמו גם אלה שחרדים עקב סוגיית החרדים המזרחים. קבוצות כאלו ואחרות שחיות את השיח של זכויות האדם רואות במינויו של דרעי לתפקיד שר הפנים קושי מוסרי.
גם אני מאמין שמוסר הוא אמת יסוד לכל אדם, אבל אני גם מכיר בעובדה שמוסר לרוב אינו אוניברסלי ויש לו אמות מידה שונות. לכן הקביעה המוחלטת כי יש בעיה מוסרית עם מינויו של דרעי לשר הפנים והקמפיין המתוזמן נגד האיש מלאים בריח של גזענות וחרדופוביה. אם נסכים שיש לאנשים שונים אמות מידה מוסריות שונות, הרי שרוב האנשים, לפחות מהרכבה של הכנסת, החליטו כי דרעי מוסרית יכול לכהן כחבר בממשלה.
חלק מהמתנגדים למינוי החזיקו גם בטיעונים "דרעי הוא עבריין מורשע והוא לא הודה" (אולי הוא לא הודה כי הוא מאמין בחפותו?), "מדוע לתת לאדם לחזור לזירת הפשע?" והיו גם מי שהרחיקו לכת וטענו שזה כמו "להחזיר פדופיל לעבוד עם ילדים". לפי הטיעון הזה, מי שהורשע בלקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים בתפקידו כשר הפנים, כמו דרעי, לא יכול לשוב לאחוז במשרה כזו. אבל אדם שהואשם בפדופיליה חייב ברישום מתמיד של מקום מגוריו, ואסור לו לעבוד או להיות בקרבת ילדים ועוד.
זאת בניגוד לאדם שהורשע בעברות שבהן הורשע דרעי, והחוק מאפשר לו לאחר ריצוי עונשו וסיום תקופת הקלון לשוב לפעילות פוליטית. לכן, אם אותם מתנגדים לא אוהבים את החוק, שיתכבדו נא, יצביעו לנציגים אחרים לכנסת ויחייבו אותם לשנות את החוק שבו כתוב שאנשים שנשפטו והורשעו בדין, ריצו את עונשם בכלא, ובסופו של יום גם המתינו את הזמן הקבוע בחוק לסיום קלונם כדי לשוב למערכת הפוליטית - לא יוכלו לכהן כחברי כנסת, שרים או כל אשר תחפוץ נפשם.
מול הטיעון האחרון אי אפשר גם שלא לתהות: מה ההבדל בין שר הכלכלה לשר הפנים? אולי אנשים חוששים שבמשרד הפנים דרעי יתחיל לשנות שטחי שיפוט ולדאוג לצדק חלוקתי?
הטיעון הכי אבסורדי הוא "ש"ס היא מפלגה של עבריינים, שכמה חברי כנסת כבר הורשעו מתוכה". אכן, מש"ס הורשעו כמה חברי כנסת, אך ההסתברות שבמפלגה אחת יש הקבץ של כל כך הרבה אנשים שהורשעו בעוד באחרות המספרים אפסיים אינה קיימת. מאחורי טיעון זה עומדת כנראה התפיסה הגזענית שחרדים מזרחים הם בעלי נטייה לעבריינות גדולה יותר מכל האחרים.
וישנו גם הטיעון על כך שהמהלך נובע מ"שיקולים קואליציוניים צרים". למי שמשתמשים בטיעון זה יש להזכיר את ציפי לבני שמיד אחרי ממשלת אולמרט הלכה לבחירות משום שאמרה שלא תשב עם ש"ס, אך שינתה עמדתה לאחר שהבינה שלש"ס יש המפתחות למשרד ראש הממשלה. וחשבו מה הרצוג היה עושה לו ש"ס הייתה מאפשרת לו להקים קואליציה. במילים אחרות, טלו קורה מבין עיניכם.
לכן על המתנגדים למהלך לנסות לראות את המצב נכוחה. אם אתם לא רוצים עבריינים מורשעים בכנסת, בחרו מועמדים וחייבו אותם לחוקק חוק בעניין. בזמן שאתם עמלים על החקיקה, זכרו שדרעי הוא מזרחי חובש כיפה שמאיים על הבניית המציאות הקיימת. הוא לא הירשזון ולא אולמרט, אלא מסמל משהו אחר בישראליות - משהו שחלק מאיתנו חוששים ממנו - ולכן נסו שלא לפנות לגופו של אדם, אלא לגופו של עניין. ובינתיים, דרעי, שר הפנים, צריך להשקיע את זמנו בטיפול בשטחי השיפוט שיש לטפל בהם, בקרקעות שבהן עושים הקיבוצים ככל העולה על רוחם ובאי הצדק החלוקתי שדורש טיפול דחוף.
הכותב הוא ראש החוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל ועורך הבלוג “ביקורת ולא בהכרח בונה"