דבר כזה לא היה כאן מעולם. אף איש ציבור או נחקר לא נחשף ככה, עירום ועריה. כל מילה שאמר נסרקה, הוצלבה ונבדקה. ואחרי ששמענו את כל סיפורי הזוועה ועלילות הבלהה, התברר שאין בדל של ראיה לבדל של עבירה פלילית. חמש שנים שמענו מגוון אינסופי של סיפורים ואישומים על אשכנזי. מה לא היה שם. מפנסיה להרפז, דרך אישורי כניסה להרפז, דרך כתיבת המסמך, זיוף המסמך, עסקים באיטליה, פגישה עם הרמטכ"ל האיטלקי, פוטש נגד שר הביטחון והדרג המדיני, "מרד קולונלים", שיבוש חקירה, העלמת ראיות, איסוף חומרים, אפילו רומן בין רונית אשכנזי לבועז הרפז. השיא היה באגדת עם לילדים (מפגרים) שלפיה אשכנזי הפעיל מעקבים וחקירות נגד קצין בדרגת אלוף, במטרה "לתפוס" אותו מנהל רומן עם כפופה לו, ולסחוט אותו.
הכל הופרך. לא אולי, ולא בערך, ולא "מחוסר ראיות". הופרך חד-משמעית. סיפור הקצין מטריד במיוחד, כי לא היה לו כל קשר למציאות. הקצין הזה עבר עינוי דין במשך חמש שנים, התייסר בלילות וסבל בימים, והוא בכלל לא קשור לשום דבר. אבל מי סופר? המטרה (חיסולו של אשכנזי) קידשה את כל האמצעים. 

הפרשה הזו חשפה את חולשותיו. את הפתיל הקצר, את הכבוד האבוד, את יכולת הספיגה הבעייתית. גבי הוא איש טוב, שהיה רמטכ"ל טוב ועודנו ישראלי טוב, מהסוג שאין כאן בשפע. אבל מנוע הבעירה הפנימית שלו נכבה. לפחות בינתיים. הוא צריך לנוח, להתאושש, לחשב מסלול מחדש. הפשע העיקרי שלו היה שמישהו חשב שהוא יכול להיות מועמד לא רע לראשות הממשלה. מאותו רגע נבנתה מכונת המלחמה האדירה שהצליחה לגרוס אותו בין שרשרותיה. אני מקווה שזה מאחוריו, ומאחורינו.


הטור המלא היום במעריב סופהשבוע