זה באמת לא היה אישי. דיוויד בלאט פשוט לא התאים לתוכניות של תאגיד לברון ג'יימס. התאגיד לא מסוגל לסבול הפסד נוסף בסדרת גמר, זה לא טוב לביזנס. אז בלאט הוא עוד קורבן לאגו של לברון.
אבל אין לו על מה להצטער או להתחרט. בשנה וחצי האחרונות הוא חי את החלום של 99% ממאמני הכדורסל בעולם, כולל כל אלו שבטוחים שיסתדרו עם קינג ג'יימס טוב יותר – ע"ע טיירון לו - הסוס הטרויאני של לברון בצוות האימון.
דייב גריפין, מנכ"ל הקבאלירס, נתן לבלאט את המתנה הגדולה בחייו לפני 20 חודשים. אבל לגריפין אין את האישיות של פט ריילי, האיש והברילנטין, שהסביר לקינג שבארגון של מיאמי היט, הוא לא יצליח להדיח את המאמן ספולסטרה. אז או שיחיה איתו או שילך לאלף עזאזל. נכון שגם היה שם את דוויין ווייד כבולם זעזועים של המלך, אבל בסוף, ההיט שלחו את המלך לאלף עזאזל.
להקשיב למסע"ת המכובסת והמנומסת של גריפין עם הכתבלבים שמסקרים את המועדון היה עינוי אמיתי. לא נאמרה שם מילה אמת, לא נשאלה שם שאלה עניינית, ובשורה התחתונה: הפטריוטיות כבשה את החדר. בלאט, אם תרצו או לא, הוא המאמן היחיד בכדורסל האמריקאי שפוטר במאזן כזה, ונשללה ממנו הזכות לאמן את המזרח במשחק האול־סטאר - הסיבה היחידה בשבילי לצפות במפגן השיווק הזה, כי כדורסל תחרותי זה ממש לא. במפגן השיווק הזה, כי כדורסל תחרותי זה ממש לא.
המהלך הזה מדגיש יותר מכל את האתוס של הספורט האמריקאי – זה עסק של כוכבים. המאמן הוא זניח, אם אינו גם המנכ"ל. אבל בניגוד למאמני הכדורסל באירופה ובישראל, הבנקאי של בלאט מסכם את החוויה בחיוך. 18 מיליון דולר זה יופי של פיצוי. אנחנו כאן לוקחים את העניין אישית, כי זה העם בציון נגד המלך ג'יימס, אבל כמו כל מלך, הוא לא בדיוק סופר אותנו.
דיוויד יישאר בארה"ב, יחכה להצעות מהביג־שואו. אבל ייתכן שהכוויה הזו תסדר לו ג'וב חלומות כמאמן בכדורסל מכללות. זה צריך להיות הייעוד האמיתי שלו, כי ב־334 המכללות בליגה הראשונה, המאמן הוא המלך והשחקנים הם הנתינים, לא להפך. מינוי כזה יבליט את היתרונות של בלאט גם כמורה לכדורסל, והוא לא יהיה הראשון שעשה את הדרך הזו מהביג־שואו לכדורסל האמיתי.
עכשיו טיירון לו, שחפר לבלאט בורות מתחת לכיסא, צריך להביא טבעת ללברון. כבר אין על מי להפיל תיקים אצל המנכ"ל, צריך לקחת אחריות. הוא לעולם לא יוכל להצהיר שהיה נאמן לבלאט. הג'וב שלו השתנה. זה כבר לא להיות "הבאדי" של המלך. הוא צריך לשחק את הבוס הגדול, ומאחר שמעולם לא היה מאמן ראשי, יש לו הרבה מה להוכיח.
קינג ג'יימס הוא אחד מהספורטאים הגדולים בהיסטוריה, אבל הוא לעולם לא יקבל את הכבוד של ג'ורדן, בירד, קארים, מג'יק, בארקלי ושאקיל כי הוא נותן לאגו שלו לנצח אותו בכל יום נתון. ובמשחק קבוצתי, כשאתה מתייחס לעמיתיך בחדר ההלבשה ועל הפרקט כסנג'רים או כמשת"פים, הם יפרקו אותך ברגע האמת. רמז: אירווינג ולאב. כן, זו תהיה עוד עונה בלי טבעת, והמלך מזדקן.