מסקנה הכרחית ברורה ראשונה מ”מחדל מלחם”: מערכת הביטחון, ובעיקר השב”כ, צריכה להפנים שזו הייתה טעות קשה לא לפרסם את תמונתו של נשאת מלחם מהר ככל האפשר, בכל כלי התקשורת האפשריים.



 לא מדובר בטעות פטלית, שהרי מלחם לא הצליח להרוג אנשים נוספים אחרי הפיגוע בדיזנגוף, אבל אם הגישה הזו תימשך, זה עלול לעלות בחיי אדם בפעם הבאה. 
 
עם כל הכבוד לאמצעים הטכנולוגיים, לסיגינט, לסייבר, ליומינט ולשאר ירקות, הרשת החברתית גוברת על כל אלה ללא מאמץ. אם שתי צעירות זיהו את מלחם על סמך משקפיו, שפורסמו באותן תמונות מטושטשות ממצלמות אבטחה, תארו לעצמכם כמה אנשים היו מזהים אותו על סמך תמונות ברורות וממוקדות, שהיו צצות על המסכים של 7 מיליון סמארטפונים במהירות המגה־בייט והופכות אותו לברווז במטווח.
 

 אבל מישהו בשב”כ התמכר לחשאיות ההיסטורית של הארגון והאמין שתכף, או־טו־טו, מלחם ינחת בחיקה החמים של המערכת. זה לא קרה. מחבל בודד, מחורפן, מסומם ומטושטש, הצליח לשטות במערכת הביטחון הישראלית האדירה במשך שבוע ימים, כשלצדו סייען וחצי והוא נע בין מכולת למכולה לדירה נטושה (שעל דלתה נכתב “מלחם” בענק), ברדיוס של כמה עשרות מטרים מבית משפחתו. לאור הזילות בשימוש במילה “מחדל”, בואו נסכם שהישג גדול לא היה כאן.
 
לשם ההגינות צריך להוסיף, שלמשטרה ולשב”כ לא הייתה תמונה מעודכנת של מלחם בשעות הראשונות, ועל פי ממצאים שנאספו מתיקו, כלל לא היה בטוח שהוא המפגע. יחד עם זאת, הלקח המרכזי של הפרשה הוא שצריך לעשות את המקסימום כדי להפיץ כמה שיותר מהר תמונות של מחבלים מזירת פיגוע. ובמילים אחרות: לדברר את האירוע באינטנסיביות, במקום להתקפד ולסגור אותו, כפי שהורה לעשות המפכ”ל אלשיך.

דירת המסתור של נשאת מלחםדירת המסתור של נשאת מלחם

 
המשטרה שחררה אתמול את הפראייר התורן שהסכים להתייצב מול המיקרופונים, ניצב אהרן אקסול שמו, כדי להגן על תזה בלתי אפשרית: הכל בסדר, זה לא שהתעלמנו מהשיחות שהגיעו למוקד 100 על המחבל שנוסע בשלווה בתחבורה ציבורית הביתה, כבר ידענו שהוא בערערה, זה לא היה רלוונטי, מדובר בסערה בכוס מים. עד כאן אקסול.
 
 נו, טוב. אני מציע שמישהו במשטרה ישתה כוס מים, ישטוף פנים, ובואו נתחיל מהתחלה: ניתן לצפות, אחרי כל מחדלי מוקד 100, שעדי ראייה המתקשרים ובפיהם עדויות ישירות על המחבל שכל המדינה מחפשת אותו, יקבלו יחס קצת אחר. יותר מקצועי, יותר מסודר, יותר מערכתי. שהם לא יצטרכו להתקשר ולעבור בכל פעם מחדש את שרשרת החיול של המוקד, שמישהו יתייחס אליהם ברצינות, שמישהו יגבה מהם עדות.
 
גם אם אני ממש רוצה לקנות מהמשטרה את הגרסה שלפיה “הכל בסדר, כבר ידענו”, נשאלות כמה שאלות: אם כבר ידעתם שהוא בערערה, מדוע במשך ימים ארוכים אחרי הפיגוע המשיכו כוחות עצומים של משטרה ושב”כ לסרוק כל שיח וחצר באזורים אחרים לגמרי? באזור צומת גלילות, בהרצליה, בצפון רמת אביב, בבת ים, ביפו. גדודי שוטרים, בלשים, שב”כניקים, חמ”לים, חיילים, מג”בניקים, יס”מניקים וכל נספחיהם, התגודדו במשך ימים ארוכים בהרבה מאוד מקומות בישראל, חוץ מערערה. טוב, אולי הם גם קפצו לערערה, אבל את נשאת מלחם הם לא מצאו שם.
 
 אני נוטה להאמין שאם מלחם היה מגיע בכוחות עצמו לתחנת המשטרה בדיזנגוף, היו מבקשים ממנו לחזור מחר בבוקר, כשייגמר העומס. חברים, אם אתם יודעים שהוא בערערה, בשבוע ימים אפשר לסרוק את כל ערערה חמש פעמים ברציפות, כולל כל בית וכל סמטה, ולשלוף אותו. צר לי, ניצב אקסול, אולי בפעם הבאה זה יהיה משכנע יותר.
 
בשלב הזה אמורים היינו להיות בשיאה של מערכת הטחת רפש הדדית בין השב”כ למשטרה. הפעם, זה לא קורה. כנראה בגלל שמפכ”ל המשטרה הוא שב”כניק, שבא מהשירות ומקווה (אולי) גם לחזור לשם, עם מערכת יחסים פוריה וטובה עם יורם כהן, ראש השירות. שני הארגונים הללו שומרים זה על גבו של זה. נחמד, אם כי הם אמורים לשמור קודם כל על הגב שלנו. מינויו של רוני אלשיך אמור להעלות את המשטרה לאיכויות של השב”כ (הלוואי שזה יקרה), אבל בדרך חשוב לדאוג שזה לא יטשטש את העובדה שמשטרה אינה שב”כ, לא יכולה ולא צריכה להיות שב”כ. 

מוטציה, שילוב של אידיאולוגיה של דאעש עם סמים ואלכוהול. נשאת מלחם. צילום: צילום מסךמוטציה, שילוב של אידיאולוגיה של דאעש עם סמים ואלכוהול. נשאת מלחם. צילום: צילום מסך

דקות לאחר הפיגוע, מפכ”ל משטרה סביר היה צריך להפעיל לחץ כבד לפרסום מיידי של תמונותיו של החשוד (ברגע שיהיו כאלה), כי זו ההחלטה הנכונה לשעתה. יכול להיות שאלשיך התיישר עם כהן בזכות אחוות הלוחמים שלהם, על חשבון ההחלטה הסבירה. נקווה שהמסקנות הנדרשות יוסקו. בשביל זה יש שר לביטחון הפנים.
 
נשאת מלחם עצמו מתגלה כמוטציה. זה מה שמקבלים כשמחברים את האידיאולוגיה של דאע”ש עם סמים ואלכוהול. קנאות מטושטשת, מטורללת, מלאה בעצמה ובעיקר מסוכנת. הרע מכל העולמות, גם יחד. המחצית המלאה של הכוס היא שרוב רובם של ערביי ערערה (וישראל) רחוקים משם מרחק רב. אביו הסגיר אותו, כך גם אביו של בן דודו שסייע לו. דור האבות שפוי, בדור הבנים מאובחן ליקוי. צריך לעשות הכל כדי שה”מלחמים” יישארו בודדים. מי שחושש מגל של חקיינים שיקום עכשיו בעקבות מלחם, חושש בצדק. אם אני השב”כ, סרטוני מלחם לא היו מותרים לפרסום. בעיניים שלנו זה נראה הזוי, בעיניים אחרות זה יכול להיראות מודל לחיקוי.