בימים האחרונים עלתה מחדש לכותרות מתכונת פעילותה של "נבחרת הדירקטורים", המהווה את מאגר המועמדים הפוטנציאלים לכהונה בחברות ממשלתיות ובגופי סמך. במקור נועדה הנבחרת לחסל את מפעל הג'ובים הפוליטיים לפעילים המעוניינים בסידור מקומות עבודה, וזה בסדר.
אלא שזמן קצר לאחר הקמתה התברר שמדובר בנבחרת אליטיסטית ושהקריטריונים שנקבעו עבורה סוגרים את הדלת בפני מועמדים מוכשרים. שר האוצר לשעבר יאיר לפיד הודה בעצמו שלפי הקריטריונים שנקבעו הוא לא היה מתקבל לנבחרת.
גילוי נאות: גם כותב שורות אלה ניסה להתקבל ל"נבחרת", במטרה לבדוק האם מבחני המיון הם ענייניים. עניתי על מרבית הדרישות, כולל ניסיון והשכלה אקדמית. בסופו של דבר נותרתי מחוץ לרשימה כי נפלתי באחד הסעיפים. גזר הדין היה משהו בסגנון עולה כיתה, אך ללא בבית ספרנו.
לא הייתי היחיד. רבים וראויים שניסו להתקבל לנבחרת נכשלו מנימוקים פורמליים. עשרות תלונות בנושא הגיעו ממועמדים שהספיקו לאייש משרות בכירות במגזר העסקי, אך משום מה מצאו את עצמם מחוץ לרשימה. מדובר בשמות שכל חברה ציבורית בורסאית הייתה שמחה להתברך בהם.
המחאה הציבורית בעקבות ההדרה הסיטונאית גרמה אומנם להגמשה מסוימת של הקריטריונים, אך היא לא מספיקה - עדיין לא ניתנה העדפה מספקת לנשים, לבני מיעוטים או לצעירים. הניסיון הניהולי הפך לחזות הכל.
לא צריך להיות מופתעים מהעובדה שפוליטיקאים האחראים על החברות הממשלתיות הפכו למתוסכלים, לאחר שמצאו שמועמדותיהם הושלכו אל מחוץ לרשימות. כך למשל התברר שלימור לבנת, שרת החינוך והתרבות לשעבר, אינה מועמדת ראויה לכהונת דירקטור בחברת החשמל. גם מועמדים של שר האוצר לא עברו את מבחני הקבלה.
מנהל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב המשיך בגישתו הדווקנית. הוא התעלם לחלוטין מהביקורת שהגיעה משרים כמו ישראל כץ, חיים כץ ומשה כחלון, והעדיף להתגושש מולם כאילו הם הפקידים ואילו הוא נבחר הציבור.
במקום להתחבר למניעי הביקורת ולהבין שאולי משהו לא בסדר, העדיף יוגב להתעמת ולדבוק בגישתו האליטיסטית, שרק הוא צודק ואחרים לא. הוא העדיף להיות צודק במקום להיות חכם, ובפוליטיקה הישראלית זה לא עובד.
לכן הביקורת הקטלנית שהושמעה נגדו על ידי שר האוצר נקנתה ביושר. עקב כך יותר מ־500 משרות לתפקידי דירקטורים בחברות ממשלתיות נותרו לא מאוישות. זה המקרה הקלאסי שבו ניתן לקבוע שהניתוח הצליח אבל החולה מת.
היוזמה להעביר את נטל האחריות למינוי דירקטורים לוועדה חיצונית היא במקומה. ועדות מינויים כאלה פועלות בהצלחה בבנקים (לאומי ודיסקונט) ללא גרעין שליטה, וגם בענף הביטוח (כלל ביטוח). רשימה כזאת תחליש אומנם את מנהל רשות החברות הממשלתיות, אבל הוא אינו האישיו. יש לקוות שהמועמדים הפוטנציאלים יגיעו בעתיד לא רק מרמת אביב, רמת השרון ורמת גן, אלא גם מרמת ישי ומרמת חובב. וכן, הפעם גם הדרג הפוליטי יוכל לחיות עם השיטה החדשה.