בעיתוי מושלם, יום אחד אחרי שוועידת מפלגת העבודה אימצה את "תוכנית ההיפרדות" של יצחק הרצוג מהפלסטינים (ומהתהליך המדיני), חזר לעבודה אחד הפוליטיקאים המזוהים ביותר עם מחנה השלום הישראלי, עמיר פרץ. קל ללגלג על פרץ ועל זגזוגיו התכופים במשעולי הפוליטיקה הישראלית (העבודה־עם אחד־העבודה־התנועה־המחנה הציוני־העבודה), וגם עושים זאת לא מעט. לטעמי, יתרונותיו גוברים על חסרונותיו בתחום. פרץ לא זגזג בין עקרונות, אלא בין פלטפורמות. 



האיש עקבי לאורך כל הדרך, מתגורר בשדרות, מוביל אג'נדה חברתית לוהטת, מגדל משפחה לתפארת. הוא היחיד עד עכשיו שהצליח להשתיל דנ"א חדש למפלגת העבודה, כשהוביל אותה לבחירות ב־2006 וניצח את הליכוד כמעט בכל אזורי הפריפריה. 
 
פרץ לא עושה לביתו, אני לא רואה אותו מנסה להפיל על המדינה את מימון מי הבריכה הפרטית שאין לו, ולא מצליח לדמיין אותו במגדל מפואר בתל אביב. הוא היה שר ביטחון מלוגלג ומושפל, עברנו עליו עם מחרשה הלוך וחזור, אבל אחרי שנרגענו והאבק שקע, התברר שהוא היה שר ביטחון לא רע בכלל. את הכיסוי מהמשקפת הוא שכח להסיר, אבל בניגוד לכל הגנרלים הוא ראה רחוק, ובזכותו יש לנו עכשיו את כיפת ברזל.
 

חזרתו למפלגה מקדיחה את התבשיל הפוליטי המתבשל שם בין בוז'י לשלי יחימוביץ', אבי ניסנקורן והחברים. היא ראויה לעיון ודיון בעיקר בזכות שם אחד שמרחף מעל המים (העומדים): גבי אשכנזי. אין דבר שפרץ היה רוצה יותר מחבירה של אשכנזי אליו במסע לכיבוש מחדש של העבודה. בניגוד לאחרים, לפרץ יש טיעונים מנצחים בכל הקשור לגבי: הוא הביא אותו. למי ששכח: אשכנזי התמודד לרמטכ"לות מול דן חלוץ, הפסיד והשתחרר מצה"ל. המשחק היה מכור, שרון רצה את חלוץ, שרון קיבל את חלוץ, אבל אז שקע בתרדמת וחלוץ שקע במלחמת לבנון השנייה. 

שם שמרחף מעל המים העומדים. אשכנזי. צילום: פלאש 90 שם שמרחף מעל המים העומדים. אשכנזי. צילום: פלאש 90

 
שר הביטחון פרץ, שהבין שהוא צריך לידו מישהו שיתרגם את האלופים במטכ"ל, מינה את אשכנזי לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון. אחרי התפטרותו של חלוץ, הוביל פרץ את מינויו של אשכנזי לרמטכ"ל. פרץ ואשכנזי נפגשו לאחרונה. לא, גבי רחוק מהחלטה על עתידו. מצבו היום מזכיר את מצבו של פרץ למחרת מלחמת לבנון השנייה. גם הוא צריך להתאושש. ההערכה היא כי פרץ ניסה לשכנע את אשכנזי לא ללכת למפלגות שבהן אין בחירה דמוקרטית. תרגום: בוא למפלגת העבודה. עזוב אותך מלפיד, מכחלון, מסער ומכל החבר'ה. בוא איתי. 
 
לפרץ יש רקורד של מי שיודע לדחוף אנשים במעלה הרשימה. בכוחות מחודשים הם יכולים, כך פרץ מאמין, לכבוש את המפלגה. אחר כך, השמיים הם הגבול. אשכנזי יהיה מספר 2 שלו, ואם לא ינצחו בבחירות, תהיה לאשכנזי אפשרות להתמודד על הבכורה בעצמו בפעם הבאה.
 
מה הכלה חושבת? אני בספק אם היא (הוא) בעצמה יודעת. הבחירות לא באופק, אין סיבה למהר לשום מקום. אשכנזי יטייל וינוח בתקופה הקרובה, אבל אופציית פרץ חיה וקיימת, לצדה של אופציית פלטפורמה פוליטית חדשה (כחלון־סער וכדומה), והצטרפות ללפיד כמספר 2 (אם כי האפשרות הזו נראית כרגע קלושה). 
 
האם פרץ מתכוון להתמודד על ראשות העבודה? גם הוא עוד לא החליט. היה מצחיק אתמול (פרץ צחק פחות) לראות איך בוז'י מנסה לנכס אותו לצדו. "כשעמיר אומר שיעשה הכל כדי להקים ממשלה חדשה בראשותי אחרי הבחירות, אני בטוח שביבי מבין שיש לו סיבה טובה לחשוש", לשון ההודעה של הרצוג אתמול. 
 
פרץ התרגז, אבל הבליג. בשיחות הרבות שהתקיימו ביניהם לאחרונה, הדף פרץ את לחציו הכבדים של הרצוג להתייצב מאחוריו. אני אתמוך בך, אמר לו, אם אשתכנע שיש לך סיכוי להחליף את נתניהו. כרגע זה לא רלוונטי, ופרץ קרוב יותר להשתכנע שלהרצוג אין סיכוי לנצח את ביבי, מאשר להפך. 
הוא לא פוסל על הסף התמודדות, ומעיניו לא נעלמה קבלת הפנים החמה במיוחד שקיבל משלי יחימוביץ', כוח מרכזי במפלגה: "ערכיו של עמיר הם ערכי תנועת העבודה, וחזרתו טבעית ומתבקשת. מבחינתי זאת סגירת מעגל, הן פוליטית והן אישית, אני שמחה על כך ומאחלת לו הצלחה". בעצם, הרי גם אותה הוא הביא.
 

ההדלפה וההסוואה
 

עמית סגל פרסם אתמול כי נפתלי בנט הציג בקבינט פעולה יזומה של צה"ל נגד מנהרות חמאס, הנחפרות מחדש וחופרות למגע עם ישובי עוטף עזה. לשכת בנט לא הגיבה. מי שכן הגיבה, ובהרחבה, היא לשכת נתניהו, שהסתערה על בנט, בלי לנקוב בשמו, כאילו הוא חופר מנהרות בעצמו מתחת לבלפור. 
 
הנה קטע מתוך התגובה: "אנחנו לא מתייחסים לדיוני קבינט בכלל ולתוכניות מבצעיות של צה"ל בפרט. כדאי שכל השרים יגלו אחריות ולא ינסו לקושש קולות בתדרוכים פוליטיים שטחיים, שאינם משקפים את הדיונים האחראיים והמעמיקים בקבינט", נאמר בהודעה.
 
אין לי מושג מי הדליף את הידיעה הזו, אבל נזכרתי בהדלפה הקודמת מהקבינט, בעיצומו של מבצע צוק איתן, כשאודי סגל שידר את המצגת הסודית ביותר שהציג צה"ל על כיבוש עזה, על מחיר הדמים הנורא שאמורה ישראל לשלם, בחיי אדם ובתשומות רבות נוספות. 
 
הדלפת המצגת הזו גרמה נזק אסטרטגי אדיר למדינה, בעיצומה של מלחמה. היא פוררה את ההרתעה מול חמאס, שהבין שאין לישראל כוונה לתקוף אותו ברצינות. ההדלפה באה מראש הממשלה נתניהו, על ידי אחד מעוזריו. פרסמתי את זה פעמים רבות והצעתי לראש הממשלה לתבוע אותי על כך. עד עכשיו, לא הוגשה תביעה. 
 
זוהי לא רק דעתי, זוהי גם דעתם של כל שרי הקבינט ההוא. מטרת ההדלפה הייתה להסוות את הפחדנות של נתניהו מאחורי מצגת של צה"ל. "זה לא אני, שמפחד לקיים את ההבטחה שנתתי לבוחר ("להפיל את שלטון חמאס בעזה"), זה צה"ל".
 
נחזור לבנט: ההדלפה אתמול עשתה לנו דווקא שירות טוב. אין לי מושג מי המדליף (זה אף פעם לא זה שכולם חושדים בו), אבל אם בהדלפתו עורר סוג של ספק בצד השני, שלפיו ישראל עוד עלולה לעשות מעשה נגד המנהרות, זה מצוין. גם אם אנחנו לא ממש אמיצים ולא באמת אסרטיביים ונחושים להגן על ריבונותנו, לפחות שבחמאס יחשבו שכן.