בשבוע שעבר נפל עוד קורבן של הטרור המשתולל במדינה. שוב צומת הגוש. חיילי צה"ל הסתערו כדי לחסל מחבל, וירו בטעות ברס"ן אליאב גלמן ז"ל. עוד משפחה אבלה במניין המשפחות השכולות בעקבות הטרור. הבטחות יש למכביר. בשטח, הטרור אינו פוסק. ממשלת ישראל מאמינה שרק בכוח יוכרע הטרור, והיא מהמרת על חיינו. זהו טוטו־טרור, רולטת־טרור רוסית. הבלבול בעיצומו. הרמטכ"ל מחליט שחיילי צה"ל הקרביים יישאו את נשקם האישי גם בחופשותיהם. למחרת, קצין משטרה צבאית ראשי מתריע שההחלטה עלולה להתברר כקטלנית, היות וריבוי נשק מזמין טעויות רבות יותר. אז למי להאמין? למנהיגים תשובות. ואין מנהיגים, אלא פוליטיקאים צינים. אז מה עושים? מהמרים.



ראש הממשלה החליט למנות את תא"ל במיל' אבריאל בר יוסף ליועצו לביטחון לאומי ולראש המטה לביטחון לאומי (מל"ל). לא עוברות שעות ספורות והביקורת על המינוי מתגברת. עוסקים באיש ולא בארגון בראשו הוא יעמוד. כל אימת שהתקשורת עוסקת באיש, טוב לנתניהו. כך מסתירים את האמת מעיני ציבור.


והאמת על המל"ל נאמרה יותר מפעם אחת על ידי גורמים מוסמכים, למשל מבקר המדינה: "המל"ל עדיין אינו מהווה את גוף המטה המרכזי לענייני חוץ וביטחון. בנושאים רבים לא נעשית עבודת מטה מתכללת, המביאה בחשבון את כל ההיבטים הכרוכים בפעילות המדוברת, ולכן תהליך קבלת ההחלטות בדרג העליון של מדינת ישראל, בחלק מהנושאים החיוניים, אינו מיטבי". מה משמעותם של דברים אלה, אם לא זלזול מוחלט בכל מה שקבעו מומחים אשר מונו על ידי ראש הממשלה הנוכחי, טרם חקיקת חוק המל"ל?



המבקרים את מינויו של בר יוסף מציינים שאין לאיש ניסיון ממשי בתחומים שבהם אמור לייעץ לראש הממשלה, וגם היותו סגן ראש המל"ל ומנכ"ל ועדת החוץ והביטחון אינם מכשירים אותו לתפקיד. המבקרים אינם שוכחים, איך לא, להשוותו לדמויות הבולטות שעמדו בראש המל"ל. היות ואיני מומחה לדמויות, לא אקבע מי צודק או לא. חשוב יותר מה עשו אותן דמויות בהיותן בתפקיד. הנה מה שהמבקר אומר על כך: "בתקופה שבין אפריל 2009 לינואר 2011 מרבית הדיונים בנושאי חוץ וביטחון, שעל פי חוק אמורים להיות מרוכזים על ידי המל"ל, רוכזו על ידי גופים אחרים מלבד המל"ל. בנוסף לכך, הטיפול בחלק מהנושאים בתחומי חוץ וביטחון, שלעתים משיקים וקשורים זה לזה, פוצל בין מספר גורמים".



כלומר, חלק מהגופים במערכת הביטחון ובגופים הכפופים לראש הממשלה לא שיתפו פעולה עם המל"ל, דבר שהתבטא, בין היתר, באי מסירת מידע, אי התייצבות לדיונים בנושאי חוץ וביטחון והתנגדות לקיום דיונים שאותם רצה המל"ל לקיים בקבינט. אז עמדו בראש הארגון דמויות מרכזיות. ראש הממשלה לא התרגש מכך. האם מעשים אלה אינם פגיעה בביטחון המדינה? ודאי שכן. אבל את מי מעניינת עובדה זו כאשר על סדר היום הקזינו באילת, חוק ההשעיה, ומיני זוטות האמורות להסיט את תשומת הלב מכישלון הממשלה במלחמה בטרור? לדאבון הלב, ישראל הפכה לקזינו אחד גדול. נכון, את מנהליו בחרו אזרחי ישראל, והמנהלים מהמרים על כולנו.